לעבור את הגבול ביקורת סרט

בבחירות לנשיאות צרפת שנערכו בשנה שעברה זכתה מרין לה פן, ראש מפלגת החזית הלאומית, ב-21.3 אחוזים מהקולות. היא עלתה לסיבוב השני והפסידה לעמנואל מקרון. כחודשיים לפני הבחירות יצא הסרט "לעבור את הגבול", שמגיע כעת לאקרנים בארץ, וחולל סערה לא קטנה בשל תיאורו מפלגה לאומנית ואת העומדת בראשה באופן שמזכיר מאוד את לה פן.הסרט מספר את סיפורה של פולין (אמילי דקאן המצוינת) אחות במקצועה ואהובה על כולם בעיירה שבה היא חיה ועובדת. הרופא שתחתיו עובדת פולין (השחקן הוותיק אנדרה דוסולייה) הוא עסקן פוליטי המשתייך למפלגה לאומנית המונהגת בידי אנייס הכריזמטית (קתרין ז'קוב בהופעה משכנעת כתואמת מרין לה פן). הרופא מציע למנות את פולין לראש העיר הקטנה כדי להגדיל את בסיס התמיכה במפלגה הלאומנית באזור. פולין מסכימה ומה שהתחיל כסרט חביב על אם חד הורית המטפלת במסירות בילדיה ובחולים שלה הופך למניפסט פוליטי רציני ואפל שמתריע מהשתלטות פוליטיקאים נכלוליים וקיצוניים על המרחב הציבורי. פולין נסחפת בכריזמה של אנייס מנהיגת המפלגה ומוכנה לשמש בעצם כבובה על חוט וככלי משחק נאה בידי הפוליטיקאית החלקלקה. הכול מסתבך במיוחד כשמתברר שהבחור שאיתו התחילה לצאת פולין הורחק מהמפלגה הלאומנית בשל היותו קיצוני מדי אפילו לחברי המפלגה ששנאה ופילוג הם נר לרגלם.הבמאי/שחקן לוקא בלבו מטיח שוב ושוב בפני הצופה (על אנדרסטייטמנט אין מה לדבר ב"לעבור את הגבול") את האמת הכואבת שלו. בסצנה אחת מתעללים לאומנים קיצונים בכמה פליטים שמנסים להסתתר מהחוק, בסצנה אחרת מוצגת גזענותם של תושבי העיירה החביבים כשהם מפילים כל עוולה ומעשה פלילי שנעשה בעיר על כתפיהם של בני המיעוטים. נדמה שבלבו לא משתלט לגמרי על סרטו ופולין והתלבטויותיה האם לרוץ לראשות העיר מעט נזנחות לטובת ויזואליה מרתיעה המקוננת על קהות חושים ואי קבלת האחר שפושה בכל חלקה טובה, אולם איכשהו הסרט חוזר לדרך הישר ומצליח להעביר מסר מרתיע ומעורר מחשבה.האם עליית הסרט לפני הבחירות לנשיאות צרפת פגמו בהצלחתה של מרין לה פן? אני מסופק, ובכל זאת "לעבור את הגבול" הנו סרט חשוב שלא מתחמק מלדון בבעיות הבוערות ביותר של אירופה בכלל וצרפת בפרט.