מוצא אל הים ביקורת סרט

סרטו העלילתי הראשון באורך מלא של היוצר דניאל מן – מוצא אל הים – מספר את סיפורו של יואל. כרגע הוא בין עבודות, בין קשרים, בין רוח נעורים לכניעה. על רקע המצב הביטחוני התמידית-מתוח, יואל עובר משבר אמצע חיים גברי, והעיר הנודעת בבדידות שחשים בה, תל אביב, לא מספקת לו כמעט שום מזור.אפשר לומר דברים רבים לזכותו של הסרט. בין היתר, הוא מספק נקודת מבט לא שגרתית על הכיבוש, חיי החרב, מעט יותר יומיומית וריאליסטית ממה שהקולנוע והטלוויזיה הישראלים נוטים לתת. לא חייל מיוסר, לא כובש רדוף מחפש נחמה ובלי רובים שיורים. זאת החלטה נבונה של מן, שמאפשרת לו לתת למצב הביטחוני לשחק תפקיד כפול בסרט: גם לעצב את המציאות המיליטנטית היומיומית, אבל גם להיות מסמן ברור לגבריות הישראלית, שבה החייל הצעיר עם הבלורית והנשק הוא התגשמות כל האידיאלים המאצ'ואיסטים. מולם, יואל עומד שדוף וערום ובודד מצד אחד, ומצד שני מנסה אולי למצוא את הדרך שלו חזרה לאותו עולם. אבל הקרטועים בסרט לא מאחרים להגיע. אמנם מן מצליח לייצר צמצום מצמית על המסך, הן פיזי והן נפשי – זה הרגע לעצור ולציין את גל הויברגר, שמגלם את יואל ועושה עבודה נהדרת בסרט – ומשתמש בחוכמה רוב הזמן בכלים השונים שלרשותו: דלות בצבע, בצלילים ובמילים. לרגעים, הכל מצטמצם לכדי קומפוזיציה בלבד או צליל אחד, או אפילו מבט אחד, והכל עובד. התנועה הרגשית הכביכול דלה ב"מוצא אל הים" מצליחה פעמים רבות ללכוד את הלב וללחוץ. עם זאת, במבט רחב, זה לא מספיק כדי להחזיק את הסרט.נראה שכבר בתסריט עצמו יש אי אילו פגמים; חוסר יכולת למצק דמות לכדי משהו ברור, או משהו שהוא יותר מקלישאה. כנ"ל לגבי הדיאלוגים, שאף על פי שהם מועטים, על חלקם בכל זאת ניתן היה לוותר. בסופו של דבר נראה שדווקא האלמנטים הפיוטיים יותר הם אלו שקיבלו את מירב המאמצים, על חשבון נקודות אחיזה בעלילה מובנת או הגיונית עד הסוף. כשגם האסטרטגיה הזאת גמגמה לאורך הסרט, נותרו לא מעט רגעים משעממים, לא ברורים, פשוט לא חדירים, וזאת כבר ברבע השעה הראשונה של הסרט. עם זאת, למרות הצלקות הקטנות לאורך הצפייה, משהו – גם אם לא בדיוק שלם – התגבש על המסך. דמות נוגעת ללב המחפשת את עצמה זה כנראה הסיפור היומיומי והפשוט של כולנו. כאן נמצאת נקודת חוזקה נוספת של הסרט, אף על פי שללא ספק הדרמה רוויה - החל מבת זוג שהשתדרגה בעוד הגיבור שוקע, אובדן של אב ועבודה והסלמה של מלחמה - הכל מצליח להישאר בעזרת אותו צמצום מאוד רגוע וקטן, ובקלות משתחל לתוך ההגדרה של "יומיומי". ככה למרות כל ההמולה, יש שפע של מקום וזמן להתעסק באיבוד ובחיפוש ובחיבור של הצופה ליואל. וכמובן, שפע של זמן לבהות ביואל ישן ושותק בנחישות של מת.אז למרות שעל המסך הויברגר מהפנט, קשה להגיד ש"מוצא אל הים" הוא סרט מבריק או אפילו מנצנץ. הוא אמנם מצליח לחדש, אבל חורים רבים ביציבות ובעקביות מורגשים, ומשאירים את הסרט רווי במלכודות שעמום או חוסר הבנה, בעיקר בחציו הראשון. "מוצא אל הים" משרטט גיבור בצל גבריות אבודה ובדידות, ולמרות רגעים מוצלחים ומדויקים, הוא נשאר מסקרן, אך לאו דווקא מעניין או ברור.