מעשה פלאים ביקורת סרט

הבמאי טוד היינס ("הרחק מגן עדן", "קרול") אוהב קולנוע ונושם קולנוע. בסרטו החדש המבוסס על ספרו של בריאן סלזניק הוא משתמש בקולנוע כדי להעלות לדיון שאלות של זהות, זיכרון ואהבה."מעשה פלאים" עוסק בשני ילדים שיוצאים למסע .בן (אוקס פגלי המוכשר) מגיע ממינסוטה אחרי שהתחרש בעקבות תאונה. הוא מחפש את אביו בניו יורק בשנת 1977, השנה שבה הקולנוע גילה את שוברי הקופות. סיפורו של בן מגיע בצבעים זוהרים. סיפורה של פייסטי רוז (מליפיסנט סימונדס המצוינת הזכורה מ"מקום שקט") לעומת זאת מובא בשחור לבן ובסגנון של סרט אילם ללא מילים. הילדה החרשת עוזבת את ביתה בניו ג'רזי ב-1927 בחיפוש אחר אישה (ג'וליאן מור) - האם זו אמה או בכלל כוכבת של סרטים אילמים או שתיהן גם יחד? השנה היא שנת המעבר מהסרט האילם למדבר ופני הקולנוע ישתנו ללא הכר.רב הנסתר על הגלוי בעלילה שמדלגת בין שני הסיפורים הלוך ושוב כשמספר מקומות משמשים כמגשרים ובהם המוזיאון לטבע של ניו יורק. מקום קסום ומסתורי, אך גם מאיים. ממש כמו הליך ההתבגרות שחווים הילדים בחיפושיהם הבלתי נלאים. הילדים מסתובבים ברחובות העיר ההומים וכמהים לקשר אנושי. הם פוגשים אנשים שונים ולאט לאט מתקרבים לפתרון התעלומה. לקראת הפתרון תגיע גם ההשלמה עם מי שהם ושוב הוכח כי הדבר החשוב הוא המסע עצמו ולא התוצאה. סקורסזה עיבד את ספרו של בריאן סלזניק "הוגו" לסרט יפהפה. גם היינס, שלראשונה מביים ילדים, מגיש לצופה עיבוד מקסים ומתוחכם, עשיר בפרטים שיצטרפו לתמונה גדולה ומהנה.ייתכן והיה ניתן מעט לקצר את הסרט והייתי שמח שדמותה של ג'וליאן מור הייתה מפותחת יותר, אבל אלו זוטות לעומת התופינים הרבים שמחכים למי שיצפה ב"מעשה פלאים".