סרטי הישרדות בלב ים הם תת ז'אנר מצליח בפני עצמו. הוא כולל סרטים כמו הסרט השני הכי מצליח אי פעם "טיטאניק", דרך סרטים כ"חיי פיי", "הסערה המושלמת", "הכול אבוד" ואפילו "נסחפים" שמציג עכשיו בבתי הקולנוע. "האוקיינוס שבינינו" מציג את עצמו על פני השטח כעוד סרט מסוג זה, אך הוא תופס טוויסט באמצעו שמשליך אותו למקום אחר, שמצד אחד מוסיף לסרט עניין ומצד שני גורם לו ללכת לאיבוד כמו גיבורו הראשי.העלילה, המבוססת על סיפור אמיתי שהתרחש בשנות ה-60, ועוקבת אחר דונלד קרואוהרסט (קולין פירת' החביב), ימאי בריטי חובב וחסר ניסיון של ממש, שמחליט להתחרות במירוץ יוקרתי ולהיות הראשון להקיף את כדור הארץ בסירה. הוא מסכן את כל היקר לו כדי לרדוף אחר החלום, כשהוא יודע כי אם יפרוש או יחזור על עקבותיו, יפסיד את ביתו שמושכן ואת חברת הפטנטים שהקים. כשהוא נמצא לבד בלב ים, ובעוד התקשורת בממלכה עוקבת בעניין אחר סיפורו, הוא נאלץ להחליט החלטה גורלית לגבי המשך השתתפותו במירוץ.
פרסומת
כל הרחבה מעבר לנקודה זו תהווה ספוילר לחלקו השני של הסרט, שעוקב אחר ההתמודדות של קרואוהרסט עם החלום ושברו. הסרט מדלג שוב ושוב בין הים ליבשה, בין המתרחש על הסירה הרעועה למדי שהימאי החובב בנה בעצמו לבין העובר על אשתו (רייצ'ל וייס בהופעה לא אמינה), ילדיו, איש יחסי הציבור שלו והציבור הבריטי שרואה בו כגיבור לאומי.הבעיה של הסרט הוא שהוא לא מעריך מספיק את האינטליגנציה של הצופה ומסביר לו הכול באופן ישיר. במקום לאפשר לנו לחזות באיתני הטבע ובהתמודדות של דונלד עמם (כמו שרוברט רדפורד הנהדר עשה ב"הכול אבוד" ללא מילה שנאמרה כמעט כל הסרט), הוא גורם לדונלד לדבר פעם אחר פעם – למכשיר ההקלטה, עם משפחתו, עם עצמו - ומפרש לנו דברים שאנו יכולים להסיק מהתבוננות בלבד. אין ב"האוקיינוס שבינינו" מקום לפואטי והוא נגרר לדרמה סבירה, שלא ממצה את היופי הוויזואלי והפילוסופי שטמון בהתמודדות האדם עם הטבע.
המעבר בין הסירה אל המתרחש מבחוץ אינו חלק והסרט שט על מי מנוחות במשך זמן רב מדי. כשמגיע חלקו השני והוא נאלץ לצלול לנפשו של גיבורו, הוא עושה זאת באופן בלתי אמין, כך שכאשר הסוף מגיע, ההזדהות של הצופה עם דונלד נפגמת בין היתר בשל בימוי לוקה בחסר של הבמאי ג'יימס מארש (שכבר התמחה בבימוי ביוגרפיה מצליחה בסרט "התיאוריה של הכול" שהתבסס על חייו של סטיבן הוקינג). בסופו של יום "האוקיינוס שבינינו" נותר סרט סביר לצפייה, המבוסס על סיפור אמיתי שראוי לעיבוד קולונעי, אך בניגוד לאוקיינוס הוא לא מכיל עומק של ממש.
סרט עצוב ומעורר מחשבה על מחיר התהילה, על המחיר שמשלמים על החלטות בלתי פרופורציונליות ליכולת, על לחץ חברתי וכובד של מחויבות שבן אדם מסוגל לקחת על עצמו ואז להבין שאין מוצא. אהבתי את הרעיון ואת הסיפור ואת המשחק של השחקנית רייצ'ל וויס.
סיפור אמיתי על ימאי חובב המאמין שיכול לשוט סביב כדור הארץ בסירה שהוא תכנן.
קשה להיות בודד בים תקופה כה ארוכה, במיוחד שיש הרבה מאד צפיות ממך.
משחק טוב, הסרט בינוני +.
קולין פירת'
רייצ'ל וייס
