כבר בשוט הראשון של הסרט מספק לנו הבמאי טוד היינס את האווירה הקודרת של הסרט המואר הזה. הסרט נפתח בתמונה יפהפייה של שמיים כחולים, יום שמש מושלם, ממש גן עדן. גם הכותרת הכחולה בה מופיע שמו של הסרט באותיות המזכירות סרטים משנות החמישים, היא בצבע כחול עז. ואז המצלמה יורדת לכיוון הרחוב, היא עוברת דרך העצים ועלי השלכת בצבעם האדום העז מותיר הרגשה פסטוראלית משהו. אולם ככל שהמצלמה "מתרחקת מגן העדן" ומתקרבת לעולמם של בני האדם, משתנה צבעם של העלים והופך לצהוב יותר, חיוור יותר. כבר אז אנו מגלים כי בתוך הצבעוניות החזקה של הסרט מסתתר משהו עמוק יותר, קודר יותר, עצוב יותר.ג'וליאן מור (שמועמדת לפרס האוסקר על תפקידה בסרט) היא קתי ויטאקר שחייה פשוט מושלמים: בעלה, פרנק (דניס קוויד), הוא איש מכירות בכיר ומצליח בסניף המקומי של טלויזיות "מאגנטק"; יש לה בית גדול ונאה, 2 ילדים קטנים ומקסימים - דיוויד וג'אניס והמגזין המקומי עורך כתבה עליה כאשת חברה למופת. בקיצור, מה עוד אפשר לבקש. אנו פוגשים אותה כאשר ערב אחד היא מתכוננת לשובו של בעלה הביתה לארוחת ערב. אך הזמן עובר, ופרנק לא מגיע. לפתע מצלצל הטלפון וקאת'י מתבשרת כי בעלה נמצא בתחנת המשטרה המקומית, מחכה כי תבוא לשחררו. מכאן והלאה מתחילה שורה של גילויים עצמיים (בעלה מגלה כי הוא נמשך לגברים) פתיחת תיבות פנדורה (תאמינו או לא אבל היא מעזה להיראות עם גבר שחור בפומבי, דבר שהורס את המוניטין החברתי הטוב שהיה לה) ומציאת דרך חדשה בחיים.
פרסומת
אם יש שחקנית שמגיע לה לזכות השנה בפרס היא ג'וליאן מור. מור משחקת את קתי בעדינות מעוררת כבוד. היא מלאה פחדים פנימיים והפחד הגדול ביותר, שהוא הפחד האמריקאי הגדול ביותר, היא התמודדות עם המציאות האמיתית. קתי מחזיקה בשיניה ובציפורניה במושג הכל כך נדוש "הכל בסדר". כאשר בעלה אומר לה שהוא נמשך לגברים היא עומדת המומה שנייה ואז אומרת: "או קי, הכל בסדר, נטפל בזה", כשחברתה הטובה ביותר מנסה לברר אם משהו לא קשורה בחייה, היא מכחישה הכל ואומרת: "הכל בסדר" וגם כאשר בעלה מרביץ לה, בטעות, פוגע בה וגורם לה לדמם, היא מפטירה בין הדמעות: "זה בסדר, לא קרה כלום". התפקחותה של קתי, והמעבר שלה מאישה מקובלת בחברה לאישה מנודה, הוא מרתק, כואב ומעורר מחשבה.התסריטאי והבמאי טוד היינס (וולוט גולדסמיין) החליט לעצב את הסרט במסורת המלודרמות הקלאסיות של שנות החמישים, כשהוא מעתיק במדויק את סגנונו של דאגלאס סירק. מחווה מיוחדת נעשית לסרטו "חיקוי לחיים" משנת 1959 בו הופיעה לנה טרנר. בניגוד למלודרמות ההן היינס לא גורם לשחקנים שלו לעמוד באמצע החדר ולצעוק בקולי קולות במלודרמטיות מצועצעת, אלא מורה להם דווקא לדבר בשקט, לבכות, להיות הרבה יותר אנושיים. כאשר דניס קוויד מגיע לספר לאשתו כי הוא מאוהב בגבר אחר, הוא פשוט יושב על הספה ופורץ בבכי. את המלודרמה האמיתית משאיר הבמאי לצד הויזואלי, הצילום הקפדני של אדוארד לאצ'מן (ארין ברוקוביץ') עוטף את שחקניו בשלושת צבעי היסוד העזים: אדום, ירוק וכחול. גם תפאורות צבועות בצבעים ראשוניים אלו, כאילו צועקים אלינו, "ראו אנחנו כאן". המוסיקה המאוד דרמטית של אלמר ברנשטיין, משמשת כפה לשחקנים שרוצים לצעוק אבל לא יכולים, המוסיקה צועקת בשבילם. הניגוד שבין האנושיות של השחקנים לבין האווירה המצועצעת של הסרט, התפאורות המאוד מוקפדות וצבעי האדום ירוק כחול המתחלפים הם הכוח האמיתי של הסרט.
"הרחק מגן עדן" עובד על כל כך הרבה רבדים ועוסק, בצורה מוצלחת יחסית, בנושאים כבדים וחשובים כגון גזענות, הומוסקסואליות ותפקידן של נשים במסגרת המשפחתית. הקפדה יתרה ניתנה על העיצוב האומנותי של הסרט, הצילום והמוסיקה. חייבים לציין את דניס קוויד, שחקן שידע עליות ומורדות בקריירה שלו, שעושה כאן את תפקיד חייו. הוא מצליח לרגש אותנו ולגרום לנו לרחם עליו ועל התמימות שהוא מקרין. אדם שמגלה את זהותו המינית בגיל 40+ הוא לא דבר קל וקוויד המיוסר הוא אחד הדברים השבריריים שנראו בקולנוע בשנים האחרונות, העובדה כי הוא לא מועמד לפרס אוסקר לא מובנת בעליל.לסיכום: "הרחק מגן עדן" הוא סרט עדין, יפה וחשוב. אם מישהו ינסה להציג אותו כ"סרט נשים" אל תאמינו, הוא סרט של בני אדם. משחק מצוין של ג'וליאן מור ודניס קוויד. בימוי עדין ורגיש עם הקפדה יתרה על הצד הויזואלי של הסרט. יופי של סרט, חובה. 9+ בסולם אלון.
סרט שנראה כמחווה לסרטי שנות ה-60, ואם היה נעשה לפני כמה עשורים היה נתפש כבעל אמירה משמעותית. מאחר וזה לא המצב המוצר הסופי נראה אנאכרוניסטי ולא משכנע במיוחד, הניגוד בין האווירה הכל-אמריקאית הסכרינית, לרוע והצביעות שמסתתרים מתחתיה הם כלי מרכזי, אך משומש יתר על המידה, משחק לא רע, אך מוגזם לעיתים, בסה"כ די מוחמץ אבל לא בלתי ראוי לצפייה.
איזו טעות שלא שמעתי לביקורות הגולשים !!!
הפוסטר כל כך מפתה והסרט כה שגוי מכל וכל.נתחיל מזה שדניס קווייד הוא בכלל לא שחקן ולא יעזור לו אם ישתפר. הוא גרוע ברמות שאי אפשר בכלל לתאר. התסריט גרוע למדי, הסרט איטי מאוד, לא מסב שום הנאה או ריגוש, ולא ברור לי בכלל איך הסרט היה מועמד ל4 אוסקרים. אולי האמריקאים מתרגשים להזכר בתקופה הזו אבל לנו הסרט הזה לא אומר כלום. הדבר החיובי בסרט הוא פרצופה החינני של גוליאן מור והצילום אם כי אני תוהה האם ניתן לפקשש בצילומי סתיו בקונטיקט.
אכן,הרחק מגן עדן. וזה הדבר המחמיא ביותר שאפשר להגיד על הסרט הזה. למעט צילומים יפים באמת, צבעונים ורומנטים, העלילה פשטנית (וגם זו מחמאה) עד אבסורדית, המשחק של שני השחקנים הראשיים פשוט רע.... באמת מישהו כתב את התסריט הזה? נראה כמו סלט שמישהו חתך בטעות...
בזבוז כסף מוחלט מומלץ בחום להרחק .
הרחק מגן עדן (עמוד סרט)
ג'וליאן מור
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות