סרטו החדש של הבמאי רוב ריינר ("אני והחבר'ה", "הנסיכה הקסומה" ועוד), לוקח אותנו לתקופה של ארה"ב אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר. כאשר הממשל האמריקאי בפיקודו של ג'ורג' בוש מתכנן לצאת למתקפה בעיראק. בזמן שהתקשורת האמריקאית הראשית מציגה את קו הדוברות של הנשיא, עיתון קטן וחצוף בשם "נייט רידר" חוקר את האמת. ג'ונתן לנדאי (וודי הרלסון), וורן סטרובל (ג'יימס מרסדן) וג'ו גאלווי (טומי לי ג'ונס כגיבור מלחמה לשעבר) יורדים לשורש הפרסומים המסוקרים בתקשורת, ובזמן שהעיתונים האחרים מגבים את ההצהרות הפטריוטיות של הממשל, ה"נייט רידר" חוקר ומפרסם את האמת מאחורי כוונותיו של ממשל בוש - לשלוח כוחות אמריקאים לעיראק בתואנות שקריות המבוססות על מידע מודיעיני מזויף.אחד מהגנרלים האמריקאיים, כינה פעם את המלחמה בעיראק כ"אחת הטעויות האסטרטגיות הגסות ביותר בהיסטוריה האמריקאית". רוב ריינר שם במרכז הסרט לא את מה שכבר ידענו, אלא את ההתנהלות העגומה של עולם העיתונאות באותה תקופה. את תפקיד הגיבור הוא לוקח לעצמו, כאשר הוא משחק את מנהל מערכת העיתון "נייט רידר", ג'ון וולקוט. בעזרת העיתונאים החוקרים במערכת העיתון שלו, הם מצליחים להבין מה עומד מאחורי החלטות הממשל, דבר המשפיע בצורה דרמטית על חייהם האישיים.
פרסומת
מומלץ ללכת לראות את הסרט הזה, גם אם מכירים את כל השתלשלות העניינים. פשוט מכיוון שמדובר בנושא חשוב כל כך, שיישאר איתנו וילמד אותנו המון גם על המציאות העכשווית שבה הפוליטיקאים מעוניינים לשלוט בתקשורת ולא לתת לה לחקור ולחשוף את האמת. מדובר בשיעור נפלא באזרחות שבה שוב פעם הקולנוע מזכיר לנו שתפקידה של העיתונות הוא לחקור ולבקר את התנהלות הפוליטיקאים ולא להיות לכלי שרת עבורם.תוך כדי צפייה בו, אולי תיזכרו ב "כל אנשי הנשיא" הקלאסי שמתאר את האופן שבו העיתונות התנהלה באותה תקופה שניקסון רץ לבחירות, וכיצד נחשפה פרשת ווטרגייט על ידי שני עיתונאים חוקרים ואמיצים. על אף הדמיון מדובר בשני סרטים שונים בתכלית. הדרמה הגדולה שהייתה בצפייה ב"כל אנשי הנשיא", הייתה החשש לחייהם של העיתונאים. בסרט "השתלטות מהירה" אין דרמה כזו אלא רק רמיזה מינורית, שלא מרגשת אף אחת מהדמויות.
מבחינה קולנועית, הסרט עושה שימוש בדיאלוגים ומונולוגים ארוכים מאוד שמטרתם לקדם את העלילה. הדיאלוגים שנכתבו על ידי ג'ואי הרטסטון ("LBJ"), ממלאים את החלל בחלקים גדולים של הסרט. אחד מהחזקים שבהם הוא הנאום הפותח את הסרט, של חייל על כיסא גלגלים, המציג את שאלותיו בפני הוועדה החוקרת את המלחמה, ומעלה צמרמורת בפני כל מי שצופה בו. בהרבה מאוד נקודות דרמטיות, אנחנו מקבלים את הלך הרגשות העוברות על דמויות המפתח בשיחות טלפוניות ובאופן שאינו קולנועי.בסרט ריינר אף בוחר לשלב קטעים דוקומנטריים אמיתיים, ואנו רואים את ג'ורג' בוש נשאל שאלות קשות, את דיק צ'ייני מגבה את המידע המודיעיני המזויף שהציג השלטון האמריקאי, ואף את ההצבעה שנערכה בסנאט, שם אנו מקבלים תזכורת על חברי הסנאט שהצביעו בעד המלחמה חלקם, גם מהצד הדמוקרטי כמו: הילרי קלינטון, ג'ו ביידן, ג'ון קארי ועוד.למרות שהסרט אינו הברקה מבחינה קולנועית, הוא עדיין מומלץ לצפייה בעיניי. פשוט כי מדובר בסיפור כל כך חשוב, שיש לספרו. ריינר, שקרנו ירדה בשנים האחרונות, מצליח ללחוץ על הכפתורים הנכונים וליצור דרמה אמריקאית שבלונית אך אפקטיבית ולהציג בפני הצופים את המציאות כפי שהתרחשה. הוא עושה זאת בצורה טובה כדי להעביר מסר חשוב על תפקידה של התקשורת במדינה דמוקרטית ולמה כל כך חשוב להיזהר מהפוליטיקאים הפופוליסטים השולטים היום בעולם ונלחמים נגד התקשורת וחקר האמת.
סרט שמזכיר מאד את "כל אנשי הנשיא" .
שתאר את פרשת ווטרגייט אשר אילצה את ניקסון להתפטר. שם ההסרט מתרכז בעיתונאים. גם כאן הסרט מתרכז בעיתונאים שחוקרים את הסיבות שמאחורי הפלישה האמריקאית לעירק. יש כאן משחק טוב. דיאלוגים טובים ומהירים (יש יגידו מהירים מידי). הצילומים ברובם בתוך מקומות סגורים. סיפור בהחלט מרתק. יש שחקן אורח - טומי לי ג''ונס שנראה הרבה יותר מבוגר מ-72 שנותיו. סך הכל סרט בהחלט מהנה ומהיר. לא תשתעממו. אגב מדובר בסיפור אמיתי כשבסוף הסרט מציגים את הגיבורים המקוריים של הפרשייה.
היה נחמד בהתחלה אבל אחר כך גילית שסרט היסטורי מעורר השראה מרוח ומתדרדר מסצנה לסצנה אני לא רואה בו שזה סרט טוב אבל אני ממליץ במקום לכל הגילאים לגיל 16 בגלל הקללות הגסות שלא אדע טוב חוץ מזה זה סרט נחמד אפשר להגיד!
"מסר חשוב"
שלח/י
וודי הרלסון
ג'יימס מרסדן
טומי לי ג'ונס
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות