בד"כ כשאני רואה גלריית שחקנים מפוארת בסרט, אני ישר נרתע. ניסיוני העגום לימד אותי, שככל שיש יותר שחקנים מוכשרים בסרט, מתקבלת תוצאה מאכזבת יותר, והסרט "הולך לאיבוד". ובכל זאת, יש חריגים, בהם כל הפיסות משתבצות למצרף נפלא. הסרט הזה אינו אחד מחריגים אלו.ההתחלה של הסרט עדיין מבטיחה. הבמאי המיומן ויליאם פריידקין (הקשר הצרפתי, לחיות ולמות בל.א) מנחית אותנו אל תוך ויאטנם של 1968, בה שתי מחלקות של מארינס אמריקאיים עושות דרכן בנבכי הביצות של ויאטנם. בראש המחלקות עומדים שני קצינים, המגולמים על ידי טומי לי ג'ונס וסמואל ג'קסון. המחלקות מתפצלות ומחלקתו של ג'ונס נקלעת לאש צולבת ונטבחת בסצינת קרב יעילה ומותחת. רק ברגע האחרון מצליח סמואל ג'קסון להציל את חברו ממוות.
פרסומת
כשלושים שנה מאוחר יותר, עומד סמואל ג'קסון בראש יחידת מארינס המחלצת שגריר אמריקאי (בן קינגסלי) ואת אשתו (אן ארצ'ר) משגרירות ארה"ב בתימן, שהותקפה על ידי ההמון המפגין, וכן על ידי טרוריסטים, שניצלו את המהומות כדי לירות על השגרירות. המשימה משתבשת, וסמואל ג'קסון נותן הוראה לקצינו לפתוח באש על ההמון. התמונה המזוויעה הנגלית לאחר מכן לעיני הצופה היא של 83 גופות מרוטשות של המון המפגינים, שצבאו על דלתות השגרירות.סמואל ג'קסון מועמד למשפט, ומבקש מחברו ג'ונס להגן עליו בשל כך שהוא מחזיק בתואר עורך-דין. כאן מתחילה דרמה משפטית יבשה למדי, המקבלת חיזוקים מעטים פה ושם על ידי משחקו הכריזמטי של סמואל ג'קסון, הא ותו לא. הסרט יבש, התסריט דל, ולצופה יש הרגשה שהוא צופה בעוד דרמת בית משפט רגילה, אשר תככים ומניפולציות פוליטיות משחקים בה מאחורי הקלעים. בסרט הזה כבר הייתי. בנקודה מסוימת, כשסמואל ג'קסון עומד על דוכן העדים ומעיד בהתפרצות רגשית כלפי התובע הצבאי הקר (גאי פירס שהפגים משחק עצור ומדויק, כנדרש מתפקידו), הבנתי מדוע נבחר הוא לתפקיד זה. מי שראה את "עת להרוג" זוכר את הסצנה בה האב שרצח את אנסי בתו מזדעק מעל דוכן העדים בסצנה מרגשת. האב היה לא אחר מאשר ג'קסון...
זה לא שהסרט נורא. אדרבא, אפשר לראות אותו ולהעביר שעתיים בחיים, אם אין משהו אחר לעשות. בסה"כ מדובר בדרמת בית משפט רגילה. אבל, כל הסרט מקננת בצופה התחושה שהוא ציפה ליותר מזה, מצוות כזה של שחקנים, ומבמאי מיומן כמו פריידקין.
שלח/י
סמואל ל. ג'קסון
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות