ג'וליאן מור, אחת השחקניות שבאופן אישי אני הכי אוהב, השתתפה בעיקר בסרטים בינוניים ורעים בשנים האחרונות: "בל קנטו", "סודות הפרברים", "הרומן של מגי" אפילו הזכייה שלה באוסקר, על הדרמה הבינונית "עדיין אליס" בו היא גילמה חולת אלצהיימר, הייתה סוג של פרס ניחומים אחרי שלא זכתה בפרס כאשר היא באמת הייתה ראויה לו על תפקידיה הבלתי נשכחים בדרמות: "הרחק מגן עדן", "סוף הרומן", "השעות" ו"לילות בוגי". מור היא שחקנית חכמה הנטמעת בתוך הדמויות שהיא מגלמת. לעיתים היא מביאה אותן לידי קיצוניות קאמפית לא מוצדקת ולעיתים זה עובד בסרטים רעים במיוחד, כמו הדמויות הרעות שהיא גילמה בסרטים: "משחקי הרעב", "הבן השביעי" ו"קינגסמן 2".התפקיד האחרון הטוב של מור היה בשנת 2014, בסרטו הפרובוקטיבי של דיוויד קרוננברג, "מפות לכוכבים" עליו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן. היא גילמה כוכבת קולנוע הוליוודית שאיבדה שלטה על חייה ועל התנהלותה. בסרטו של קרוננברג היא שיחררה כל רסן ונתנה דרור לרגשות. לדמותה לא היה סאב-טקסט, הכל היה מוחצן באופן מופגן. חלפו חמש שנים מאז שהיא השתתפה בסרט ראוי וכעת מגיע לבתי הקולנוע,"גלוריה בל", בו היא מגלמת את גלוריה, אישה בת 58, גרושה למעלה מעשור. על אף העובדה שהיא עובדת במשרה מלאה ובקשר טוב עם ילדיה, נראה שהיא בודדה למדי ומבלה את זמנה הפנוי במועדון של רווקים ורווקות בגילה.
פרסומת
אם העלילה נשמעת לכם מוכרת, אתם לא טועים. "גלוריה בל" הוא אדפטציה אמריקאית לסרט הקולנוע זוכה הפרסים מצ'ילה, "גלוריה". הסרט זיכה את השחקנית האלמונית פאולינה גרסיה בפרס דב הכסף היוקרתי בפסטיבל ברלין בשנת 2013. הבמאי/תסריטאי סבסטיאן לליו, שביים גם את הסרט המקורי, מנסה לייצר תחושה ראליסטית נקייה בעיקר בזכות צילום רגעים יום-יומיים שגרתיים. כמעט לאורך כל הסרט ישנה תחושה שהשחקנים פשוט נמצאים שם, חיים את החיים שלהם.מה שעבד עם שחקנית צ'יליאנית מדהימה שאיננה מוכרת למרבית העולם וצוות שחקנים מקומי, לא ממש עובד עם אחת השחקניות המוערכות ביותר בעולם. מור נדרשת בסרט זה למשחק צנוע, עם ניואנסים קטנים ומחוות צנועות, דבר שלא ממש מזוהה איתה. באופן מפתיע היא עושה זאת בצורה מושלמת. זהו אכן תפקידה הטוב ביותר של מור מזה חמש שנים ועדיין קצת קשה להתנתק מהעובדה שהיא לא בדיוק גרושה מרירה ואפרורית בסוף שנות החמישים לחייה. מור היא כוכבת קולנוע שמובילה קמפיינים לבתי אופנה המובילים בעולם ושלל חברות איפור. היא ההפך המוחלט מהדמות שהיא מגלמת ופשוט לא הצלחתי להשתחרר מהעובדה שאני צופה בשחקנית שמגלמת גרושה במשבר סוף שנות החמישים. הסוף של הסרט אף חיזק את תחושותיי כי סוף כל סוף מור מספקת לנו סיקוונס קאמפי עסיסי כאילו יצאה ברגע זה מסרט של אלמודובר.
גם בסרט המקורי וגם בגרסה החדשה, נראה שסבסטיאן לליו לוקח לעצמו את הזמן ומנסה להעמיק את החוויה הקולנועית על ידי התמקדות ברגעים קטנים שלכאורה לא היו זוכים למסך בדרמות הוליוודיות שגרתיות. העובדה שהיה ניתן לחתוך לפחות 10 או 15 דקות מהסרט לא תורמת לחוויה השואפת להיות אמינה ובמקום זאת מרגישה לעיתים נמתחת יתר על המידה.לפחות יש להיטים מוזיקליים משנות ה-70 וה-80 המקשטים את הפסקול ומצליחים ליצור אווירה נוסטלגית ולתאר באופן אמין את תחושותיה של גיבורת הסרט. "גלוריה בל" הוא ניסיון מוצלח באופן חלקי של לליו לשחזר את הצלחת סרטו הראשון, "גלוריה". הייתי מעדיף שהוא יחזור לביים סרטים בארץ מולדתו, כמו זוכה האוסקר הזר "אישה פנטסטית" הנפלא.
כגודל הציפיה - גודל האכזבה.
מה שווה סרט אם אין בו סיפור מעניין ? סיפורים רגילים על אנשים רגילים יש לנו כל הזמן בחיים הרגילים שלנו. וכשאין סיפור- מתבלים בסקס ובסצינות עירום כדי לעורר התעניינות. מומלץ לחובבי המוזיקה של שנות ה-70.
שלח/י
ג'וליאן מור
מייקל סרה
ג'ון טורטורו
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות