היו זמנים בהוליווד ביקורת סרט

161 דקות אורכו של "היו זמנים בהוליווד". טרנטינו תמיד היה מאוהב בדיאלוגים השנונים פרי עטו ובפסקול מוזיקלי עמוס במיוחד. ואכן אחד החסרונות המרכזיים של הסרט המדובר הוא אורכו. רגעים רבים מלווים את דמותו של הפעלולן קליף בות' (בגילומו של בראד פיט) הנוהג ברחבי לוס אנג'לס ממקום למקום כאשר ברקע פסקול נפלא, אך מדובר ברגעים מתים למדי. גם הרגעים שבהם שרון טייט (בגילומה של מרגו רובי) נוהגת ברכב או מרקדת בבית הם מקסימים אבל ארוכים מדי. אז כן, כאשר אתם הולכים לסרטו החדש של טרנטינו התכוננו לתצוגות משחק נפלאות של כל צוות השחקנים ובמיוחד של לאונרדו דיקפריו ובראד פיט, לטקסטים השנונים (במיוחד אלו שהושמו בפיה של התגלית ג'וליה באטרס, המגלמת ילדה שחקנית) ולשפע מחוות למערבוני ספגטי, סדרות טלוויזיה משנות ה-60, ברוס לי, היצ'קוק וכמובן סצנת סיום מטורפת לחלוטין שלא הייתה מביישת את "המנסרים מטקסס".25 שנה חלפו מאז שטרנטינו פרץ אל התודעה הבינלאומית בסרטו השני, "ספרות זולה", זכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן ובפרס התסריט בטקס האוסקר. "ספרות זולה" שינה את פני עולם הקולנוע ובעקבותיו נוצרו שלל חיקויים לא מוצלחים והמון צעירים הלכו ללמוד קולנוע במחשבה שהם קוונטין טרנטינו הבאים. באופן מפתיע הם לא היו, כי טרנטינו הוא אוטר בעל חתימה אמנותית הייחודית אך ורק לו. כפי שהיצ'קוק היה אוטר והיה ניתן לדעת רק ממבט חטוף אם זה סרט שלו או לא. אך בעוד היצ'קוק ברא עולם קולנועי שלא היה קיים לפני כן, טרנטינו ניזון מההיסטוריה של הקולנוע ויצירותיו הן מחוות מלאות אהבה ותוגה לז'אנרים קולנועיים שונים, בעיקר כאלו משנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. סרטיו הם שירי אהבה לעולמות קולנועים שלא קיימים יותר בהוליווד של המאה ה-21. "היו זמנים בהוליווד" מחזיר אותנו אל 1969 ארה"ב עדיין תקועה עמוק בבוץ הווייטנאמי, ג'ודי ג'רלנד נפטרה, מהומות סטונוול והמחאה הלהט"בית החלו, "ילדי הפרחים" נמצאים בשיא כוחם ועולם הכתות פורח. גם הוליווד משתנה, המערבון גוסס והקולנוע האיכותי מתחיל לפרוח. יוצרים עצמאיים פורצי דרך מתחילים לזכות להצלחה בקופות ובמאים איכותיים כמו רומן פולנסקי הופכים לשמות החמים ביותר בלוס אנג'לס. הכוכבים שתכף יהיו שייכים לעבר בוהים בכישרונות החדשים שמשנים את החוקים וזוכים להצלחה מפתיעה. ביקום הזה ממקם טרנטינו את סרטו החדש וכמו בסרטיו המצליחים שעוסקים בהיסטוריה: "ממזרים חסרי כבוד" (מלחמת העולם השנייה) ו"ג'אנגו ללא מעצורים" (תקופת העבדות), גם בסרט זה הוא מתייחס לאירוע היסטורי שהשפיע על עולם התרבות בארה"ב ובעולם כולו: הרצח האכזרי של השחקנית שרון טייט שהייתה בחודש השמיני להריונה וארבעה מחבריה על ידי כנופייתו של צ'ארלס מנסון.כמו בסרטיו "ההיסטוריים" הקודמים, גם סרט זה אמנם מתייחס לתקופת זמן ספציפית ולאירועים ספציפיים, אך מתרחש ביקום מקביל או נפרד. טרנטינו מונע על ידי יצירה של פנטזיה קולנועית ולא רצון ליצור קולנוע הנאמן למציאות. ואכן זאת פנטזיה קולנועית מלאת אהבה להוליווד של פעם, הוליווד הצבעונית שהולכת ונעלמת. כבר בשמו של הסרט ניתן לראות את המחווה מלאת אהבה של טרנטינו לצמד יצירותיו של הבמאי הנערץ עליו סרג'יו ליאונה: המערבון "היו זמנים במערב" (1968) וסרט הגנגסטרים "היו זמנים באמריקה" (1984), גם הן סוג של פיקציה קולנועית למציאות. טרנטינו ערך לליאונה מחווה קולנועית שלמה גם בסרטו הקודם, "שמונת השנואים", ואף סיפק אוסקר למלחין, אניו מוריקונה שעבד באופן קבוע עם סרג'יו ליאונה. אמנם עלילת הסרט מתרחשת בשנת 1969 ומתייחסת באופן ישירה לדמותה של השחקנית שרון טייט ולכנופיה של צ'ארלס מנסון, אך הגיבורים האמיתיים של הסרט הם לא השחקנית המפורסמת ולא הכנופיה. הם רק כלי עבור טרנטינו כדי לעורר ציפייה ומתח לקראת האירוע הבלתי נמנע שהוביל לסיומה של תקופה תמימה למדי בכל הנוגע ל"ילדי הפרחים". הגיבורים האמיתיים של הסרט הם ריק דלטון, כוכב טלוויזיה שהקריירה שלו בדעיכה. הייתה לו סדרת טלוויזיה מצליחה בה הוא גילם באונטי האנטר במערב הפרוע. לאחר הפסקתה של הסדרה בגלל התמכרותו לטיפה המרה ומוסר העבודה שצנח פלאים, הוא מתחיל לגלם שלל דמויות אורח של רעים בסדרות טלוויזיה באותה תקופה. ריק דלטון בגילומו של ליאונרדו דיקפריו מספק לכוכב ההוליוודי עוד דמות בלתי נשכחת בקריירה המאוד בררנית וקפדנית של אחד השחקנים הגדולים של תקופתנו.הסרט הזה גם מספק לבראד פיט את תפקידו הטוב ביותר בשנים האחרונות. פיט נראה טבעי לחלוטין ועושה זאת ללא מאמץ. הוא מגלם את קליף בות', הפעלולן והכפיל של של דלטון. הקריירה שלו תלויה לחלוטין בהצלחתו של השחקן ההוליוודי. אני מנחש שהוא יהיה מועמד לאוסקר על התפקיד הנפלא שלו שבו הוא גם מוצא את עצמו מתעמת עם ברוס לי, אבל גם עם העבר שלו כחייל במלחמת העולם השנייה ועם מותה המסתורי של אשתו.

דלטון ובות' צופים בתעשייה ההוליוודית המשתנה לנגד עיניהם. המעבר של רומן פולנסקי ואשתו הטרייה לבית הסמוך לביתו של דלטון מסמל את השינוי המתחולל בהוליווד. שינוי שבו דלטון צופה בחשש כל כך גדול. סדרות טלוויזיה שבהן השתתפו נגנזות. סרטי הפעולה דלי התקציב שבהם דלטון השתתף מופסקים להיות מופקים והשניים נודדים לאיטליה שם ישנה תעשיית סרטים אלטרנטיבית של מערבוני ספגטי וסרטי פעולה סוג ג'. איסטווד נדד לאיטליה והקריירה שלו נסקה בעקבות השתתפותו בסרטים "הטוב, הרע והמכוער" ו"בעבור חופן דולרים".מרגו רובי המגלמת את שרון טייט כובשת את המסך, על אף שדמותה של טייט חשובה לסרט, היא עדיין דמות משנית שכמעט ואיננה פוצה את פיה. לסרט יש קאסט מרהיב של שחקנים מעולים בשלל תפקידים קטנים: לוק פרי (בהופעתו האחרונה), אל פצ'ינו, קורט ראסל, הפעלולנית זואי בל, דקוטה פנינג, אמיל הירש, מרגרט קוואלי, ברוס דרן, דמיאן לואיס, לנה דנהאם, מייקל מדסן וגם ניקולאס המונד המוכר כאחד הילדים בסרט הקלאסי, "צלילי המוסיקה" ומתפקידו כספיידרמן בסדרת הטלוויזיה מסוף שנות ה-70. המונד מגלם במאי בסדרת טלוויזיה שבה דמותו של דלטון מתארחת והוא עושה תפקיד מופלא.

חווית הצפייה בסרט מעוררת נוסטלגיה, מעוררת מחשבה, היא מבדרת מאוד אבל גם מזכירה לנו שטרנטינו זקוק לעורך חדש שידע להעמיד אותו במקום. מאז פטירתה הטראגית של סאלי מינקי העורכת הקבועה של טרנטינו, הסרטים שלו פחות מהודקים ולעיתים סצנות שהיו צריכות להסתיים בשלב מסוים נמשכות יתר על המידה. למרות זאת עדיין מדובר בסרט שהולך להפוך לנכס צאן ברזל והוא בהחלט אחד האירועים הקולנועיים המדוברים של השנה ויצירה שהיא שיר אהבה להוליווד של פעם שלא קיימת עוד.

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall חדש 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024

מטפלות בעניינים The Nannies 2024

תכנית א' Plan A 2024

נשארים לחג The Holdovers 2024

הבית ברחוב פין The House on Fin Street 2024