יחסי אחים ואחיות הוא נושא שעוד בתנ"ך עסקו בו רבות. מקין והבל ועד ליעקב ועשו וליוסף ואחיו. התנ"ך עוסק ביחסים אלו במובן השלילי של מאבקי כוח ורצון להתבלט על שאר האחים, למרות שלעיתים יחסי אהבה-שנאה אלו מובילים לפיוס. גם בקולנוע סרטים רבים עסקו במערכות יחסים מורכבות בין אחים מ"קדמת עדן" עם ג'יימס דין וריצ'רד דאוואלוס, "חנה ואחיותיה" הנפלא של וודי אלן, "איש הגשם" עם דסטין הופמן וטום קרוז וגם בסרטיו של שמי זרחין כמו "המילים הטובות" ו"העולם מצחיק". אפילו עולם הטלוויזיה היה תמיד קרקע פורה לנושא כמו הסדרות: "אחים ואחיות", "שולחן לחמישה" ועוד.סרטו החדש של הבמאי-שחקן ז'אן פול רוב מציג בפני הצופה שלושה אחים: לודיווין סנייה החביבה היא לולה המצויה בהליכי גירושים ומתאהבת מחדש, ז'אן פול רוב הוא בנואה ,אופטיקאי מבולבל שמתחתן בשלישית ולא כל כך מסתדר עם אשתו הטרייה וחוזה גרסייה הוא פייר- קבלן הריסה המפוטר מעבודתו ולא יודע את נפשו. האחים נפגשים למפגש קבוע בסמוך לקבר של הוריהם. הם דנים בצרותיהם, רבים בלי הפסקה ומנסים תוך כדי גם לעזור אחד לשני.
פרסומת
הבעיה טמונה בתסריט שאינו מחדש דבר בנושא יחסי אחים. העלילה צפויה ודי מייגעת לאור ההתרחשויות שאינן מפתיעות. כל אחד מהשחקנים מגלם את תפקידו באופן ראוי, אך לא מצאתי איזו כימיה מיוחדת בין שלושת השחקנים שבאמת מעוררת תחושה שהשלושה הם בני משפחה אחת. הסרט עובר לו על מי מנוחות עם הפוגות קומיות בודדות פה ושם שקצת מצילות את המצב.עושה רושם שהסרט מתפזר ויוצרו לא לגמרי סגור על עצמו לגבי מה הוא הנושא שבאמת מעניין אותו להביע ביצירתו: האם מדובר בדרמה נוקבת עם מסר חברתי? האם יש כאן אמירה על מיעוטים בחברה הצרפתית? (החבר החדש של לולה הוא מוסלמי). לעיתים מודבק בגסות שיר נוגה לסרט והצופה נדרש למעין חשבון נפש מלאכותי.
"לולה ואחיה" מצטרף לשלל יצירות קולנועיות, תיאטרליות, ספרותיות וטלוויזיוניות העוסקות בדינמיקה שביחסי אחים ואחיות ומנסות לפצח אותן. לז'אן פול רוב אין בכלל את הכלים להתמודדות מורכבת עם הנושא. לדאבונו הסרט אינו תורם דבר לנושא וגם כמוצר בידורי נטו ערכו מועט ולכן אפשר לוותר עליו.
משעמם, איטי, הומור ירוד ועלילה...??? ציון 6 רק בזכות המשחק המצויין של לודיוין סגנייה וצילום טוב.
שם:חיים וינטראובגיל:4710/09/2019 11:09:07
9/10
עוד סרט מקסים כמו שרק צרפתים יכולים לעשות.
סיפור כמעט נטו סיפור. התרחשות רגשית עם מעט מאד ארועים (למרות שכל אחד ממעט האירועים הללו משנה את חייו של אדם אחד לכל הפחות בסרט), אבל עם המון אהבת אדם, רגישות, סרקאזם שאינו נובע מרוע אלא ממבט על מציאות החיים, וסוף אופטימי. סרט רומנטי, אנושי, משעשע ואף מרגש. הזמן עובר ביעף.
מה צריך יותר מזה לאחה"צ/ערב כדי לצאת עם חיוך ולחלום חלומות טובים בלילה?