קולו של אחמד ביקורת סרט

The Voice of Ahmad Movie Review

רון פוגל על "קולו של אחמד":
"יצירה חשובה שמתכתבת עם העבר"

סרט ארכיון שתף/י

משחק אחמד יוסוף מסארווה, נעם קפלן, אמיר הר-גיל, לטיף דורי במאי/ת אבשלום כץ, דוד אופק, איילת בכר, שאדי חביב אללה, דורון ג'רסי, נעם קפלן, דן גבע, ממדוח אפדילה, עידו סוסקולני

ישראלי

ביקורת סרט לקולו של אחמד מאת רון פוגל | מבקר קולנוע בכיר

ציון המבקר

"מעורר מחשבה"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

5.2/10

היכן תצפו?

בקולנוע

50.0% בבית

16.7% לא אצפה

33.3%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"קולו של אחמד" הינה היצירה המסיימת את הטרילוגיה הקולנועית שבה מגיבים בוגרי בית הספר לקולנוע סם שפיגל על יצירות מופתיות מן העבר של הקולנוע הישראלי. ב-2013 החלה הטרילוגיה עם "עקבות בירושלים" כמחווה ל"ירושלים" של דוד פרלוב, ב-2017 נעשה החלק השני "Voice Over" כמחווה ל"לאט יותר" של אברהם הפנר וכעת "קולו של אחמד" המגיב ומתכתב עם "אני אחמד" משנת 1966, סרטם של אבשלום כ"ץ ורם לוי. הסרט "אני אחמד" מספר את סיפורו של אחמד יוסוף מסארווה, בחור ערבי צעיר המנסה להתפרנס בעיר תל אביב לאחר שבכפרו כבר אין פרנסה. הסרט הקצר המסופר מנקודת מבטו של אחמד, מציג עיר עברית גזענית שבה אין לערבי סיכוי לשכור דירה או למצוא עבודה מעבר לעבודה כפועל בניין. הסרט מעביר את תחושת הניכור ואי השייכות שמרגיש אחמד כלפי המקום שבו הוא נמצא. שישה סיפורים של בוגרי סם שפיגל מתכתבים עם הסרט הקצר והנועז מאוד לתקופתו. כמו במחוות הקודמות הסרטים אינם אחידים ברמתם ולטעמי איכותם יורדת לפי סדר הופעתם.

הסרט הפותח והטוב ביותר הינו "אני הייתי צבי" המספר על ימי נעוריו של אחמד בקיבוץ ועל היותו חלק מהנוער הערבי החלוצי - מפעל שנמוג לתוך ההיסטוריה לפני שנים. אחמד - שבקיבוץ נקרא צבי - כושל בניסיונותיו התמימים להקים קיבוץ ערבי והופך לפועל בניין בתל אביב. בגיל 80 חוזר אחמד לקיבוץ ונפגש עם בני נוער ומספר להם את סיפורו. השילוב בין אחמד של אז ושל היום יוצר תחושה כי הזמן כאילו עמד מלכת ומצבו של אחמד בעצם לא השתנה במשך 50 שנה.גם בסרט השני, "שמיים של בטון", מופיע אחמד המצטרף לקבוצה של פועלי בניין העובדים תוך סיכון נפשם ובונים את ישראל. גם בסרט זה מחלחל הייאוש ממצבם של הערבים במדינת ישראל.

בסרט השלישי "אני רם לוי" מלווה המצלמה את היוצר הוותיק רם לוי בעת שהוא מביים ביפו את סרטו האחרון (ה-70 במספר והראשון לקולנוע) וזוהי בעיקר מחווה מרגשת ליוצר שלפני חמישים ומשהו שנים העז לכתוב תסריט ולדבר בשמם של הנוכחים נפקדים - ערביי הארץ.שלושת הסרטים האחרים נופלים ברמתם מאלו שלפניהם וכוללים הצגת חומוס כסמל לדו קיום, לוקיישן בפינלנד כסמל לאחווה והגיג פילוסופי על רקע קהלת. כל הסרטים מנסים, לא תמיד בהצלחה, להתמודד עם היצירה הנועזת המקורית ושואלים האם משהו השתנה בחמישים השנים האחרונות. בימים אלו עצם העיסוק בנושא הדו קיום הוא מבורך וחשוב מאין כמוהו. אחד מתפקידי התרבות בכלל והקולנוע בפרט הוא לשאול שאלות ולהגיב על המצב הפוליטי-חברתי, ואת זה עושה "קולו של אחמד" בצורה מרשימה.

רון פוגל | מבקר קולנוע בכיר

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י