למרות שיוצאי חבר העמים מהווים חלק נכבד מהחברה הישראלית, כמעט ואין בנמצא סרטים הבוחנים את מצבם של אלו שהגיעו מברית המועצות. סרטו של רומן שומונוב, "כאן ועכשיו", פותח צוהר מסקרן לחובבי הקולנוע לעולם של חבר'ה צעירים שהגיעו לישראל ונאבקים על קיומם.הסרט משתלב במנעד ההולך וגדל של הקולנוע הישראלי שמביא לידי ביטוי עוד ועוד אוכלוסיות שעד היום כמעט ולא היה להן ייצוג על גבי המסך הגדול, דוגמת סרטים על יוצאי ברית המועצות כמו "פנתר לבן" או "ילדי CCCP" או דרמות רומנטיות כמו "החברים של יאנה" או "חמש שעות מפריז". אפשר לציין גם את שני הסרטים שייצגו את בני העדה האתיופית בשנה החולפת: "עץ התאנה" ו"ליידי טיטי".
פרסומת
כך נחשף הצופה לסיפורם של ארבעה חברים מאשדוד הנאבקים על קיומם ומנסים לחיות בארץ שאוכלת את יושביה. ארץ שהיא כור היתוך אך לא תמיד יודעת לטפל באלו המגיעים אליה. מעבר לחשיפה של הקהילה הרוסית, הסרט גם מציג לנו תת תרבות שלמה של מוזיקת ראפ רוסית הפועלת במחשכים ובתנאי מחתרת. דרך הראפ גיבורי הסרט מבטאים את מצוקתם.למי שלא זוכר, בתחילת דרכה ולפני הכסף הגדול מוזיקת הראפ האמריקאית ביטאה מצוקה וקיפוח והטקסטים דיברו על רצון לשחרור, שוויון ואף מאבק בחוק. קטעי הראפ בסרט הם המוצלחים ביותר בו. הם מצליחים להעביר העולם תרבותי עשיר ואת המצוקה החברתית שבה הגיבורים חיים דרך השירה.
מעבר להצצה לתרבות יחסית לא מוכרת, הסרט מצטרף בזעקתו לקולנוע החברתי שהולך ותופס מקום של כבוד בישראל, קולנוע שהחל בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011 ובא לידי בסרטים כגון "מנפאואר" ו"הנוער". כמו אצל אלופי המחאה החברתית, האחים דארדן, אין בסרט אנשים יפים ומלוקקים והמציאות מכה בפני הגיבור וחבריו חדשות לבקרים. אך סרטו של שומונוב, מלבד עולם הראפ הרוסי הבועט, לא מספק עלילה המחדשת דבר מה לחובבי הקולנוע הריאליסטי. בסופו של דבר על אף העלילה השבלונית מדובר בקולנוע חברתי ומחאתי אותנטי שמעורר עניין לגבי סרטו הבא של הבמאי העולה.
סיפור עצוב מהחיים שגיבוריו יוצאי חבר העמים ומנסים להשתלב בחברה בעיקר באמצעות יצירת מוזיקת ראפ. יחסים יפים בן אח בוגר לאחותו ואביהם המאושפז. מציג מציאות עצובה של אנשים החיים בשולי החברה.
