עיניים שלי ביקורת סרט

"עיניים שלי" הוא החלק השני בפרויקט השאפתני של ירון שני "טרילוגיה על אהבה". כמו בסרט הראשון בטרילוגיה, "עירום" וכמו בסרט השלישי "לידה" שני משתמש בטכניקה של עבודה עם שחקנים לא מקצועיים, (נון-אקטורס) שמאלתרים סצנות והתוצאה היא לא פחות ממדהימה.ערן נעים שהיה בעברו שוטר (וגם גילם שוטר בסרטו של שני ביחד עם סקנדר קובטי "עג'מי") מגלם את רשי, שוטר שמושעה מהמשטרה לאחר מעצר בעייתי. רשי רב עם כל העולם, בן דודו ובעיקר עם אשתו אביגיל (סתיו אלמגור הנהדרת), ועם בתה סיון. לאט אבל בטוח צולל רשי לתוך אפלה שמאיימת לבלוע אותו ואת כל הסובבים אותו. כמו בכל סרטי הטרילוגיה הצופה עובר חוויה לא שגרתית תוך כדי שהוא עוקב אחרי עלילותיו של רשי. הסגנון על גבול הדוקומנטרי של שני שובר את רוב המחיצות בין הצופה לבין מה שמתרחש על המסך. לצופה אין לאן לברוח ואין היכו להסתתר. הוא חווה ביחד עם רשי ושאר הגיבורים את מה שקורה להם מנקודת מבט אישית וקרובה במיוחד.שני מדבר בראיונות שנערכו עימו על שאיפתו להגיע לחשיפת נפשו של האדם ולהצגת התנהגות בני האדם בשעת מצוקה ומשבר. בעבודתו עם נון-אקטורס על סיטואציות המוכרות להם הוא בעצם מעמת את שחקניו עם פחדיהם הגדולים ביותר ועם חייהם האישיים. התוצאה יוצאת דופן ברגישותה וביכולתה להפנט את הצופה. סופו של הסרט מתכתב עם סרט עוצמתי לא פחות "זיקוקי דינור" של המאסטר היפני טקאשי קיטאנו, עוד סרט שדן בשאלות קיומיות ובאהבה של שוטר מזדקן לאשתו. הסוף של "עיניים שלי" יותיר את הצופה עם לא מעט מחשבות ויהלום בו בחוזקה, דבר שהולם את הסרט הנהדר הזה.