יפן, קוריאה, בריטניה, גרמניה וצרפת, לא פחות מ-22 מדינות עיבדו את סרטו המצליח של הבמאי האיטלקי פאולו ג'נובזה – "זרים מושלמים", ששבר את שיא גינס עם מספר גרסאות הרימייק הגדול ביותר (וגם זכה לגרסה בימתית בתיאטרון "הבימה"). התמזל מזלי לחוות את ההתרגשות וההפתעה שחווה הקהל בהקרנת הבכורה של הסרט המקורי בפסטיבל חיפה. לצערי, זוהי התרגשות שלא חוויתי משאר הגרסאות שניסו לחקות את המקור מבלי לשבור את השמרניות של אותה חברה עם הומור בוטה וחסר פילטרים.אבל הכסף מדבר בסופו של דבר, וכל הצלחה של כל רימייק מוכיחה שהיצירתיות בעולם נמצאת בסכנה וגם שדעתי רחוקה מלהיות מדד להצלחה פיננסית. זה היה רק עניין של זמן לפני שמפיקים ישראליים ירימו את הכפפה וינסו למחזר את ההצלחה של סרט אותו הישראלים כבר אוהבים. העלילה למי שלא מכיר מספרת על שבעה חברי ילדות שנפגשים לארוחת ערב. האירוע הבורגני והשגרתי הזה מקבל תפנית כשהם מתחילים לשחק במשחק שישנה את חייהם: כל הודעה, שיחה או התראה שהם מקבלים בטלפון שלהם, נפתחת ומוקראת לעיני כל וכל הסודות שמתחת לפני השטח צפים וסודקים את האידיליה.
פרסומת
לתפקידו של ג'נובזה נכנס ליאור אשכנזי בתור במאי בסרט הבכורה שלו, לתפקידו האייקוני של ג'וזפה נכנס אבי גרייניק ולתפקידה של הפסטה האיטלקית נכנס הברביקיו הישראלי והלוהט. אלו האלמנטים הישראליים, החריפים והפרועים שמבליטים את הסרט לטובה מעל הגרסאות האירופאיות השמרניות. בגרסה הנוכחית בולטת החוצפה הישראלית ועל כך שאפו לעיבוד של גלית חוגי ונועה ארנברג ("האחיות המוצלחות שלי") על עיבוד התסריט הטוב ביותר שראיתי ל"זרים מושלמים".כל שורה ופעולה מרגישים טבעיים לדמות שמבצעת אותה והרגעים הטובים ביותר בסרט מגיעים דווקא כשהסרט נראה ונשמע כמו מפגש של חברים ותיקים ולא כמו סרט דרמטי. הבעיות מגיעות כאשר התסריט עובר מדרמה לקומדיה וכאן בולט בוסריות התסריט ברמה הקולנועית, כמו גם הבימוי של אשכנזי. בולט בעיקר המעבר המהיר מסלנג ישראלי לשפה דרמטית, דבר שמרגיש מאולץ ומוקצן. כאן גם חלק מהשחקנים המוערכים יותר בסרט נוטים למשחק מוגזם ותיאטרלי.
אשכנזי מציל את הסרט דווקא בעזרת ליהוק מפתיע. בראש היתרונות שיש לסרט להציע עולים שני כישרונות קומיים שאינם זרים מושלמים לקהל הישראלי- גיא עמיר וחנן סביון. דווקא הרגעים הדרמטיים ביותר בסרט מקבלים נקודת מבט רעננה בזכות הכישורים הקומיים של סביון ואמיר. נוסף להם בולטת רותם אבוהב שכרגיל הופכת כל טקסט לשלה והדינמיקה בינה לבין סביון מספקת את הרגעים המבריקים ביותר בסרט.הרגעים החלשים בסרט הם דווקא הרגעים שמנסים להיות נאמנים לאותם אנשים שהתאהבו במקור, וחבל שכך. במקרים מסוימים יוצרי הסרט נשענים על חיקויים אחד לאחד של פריימים מהסרט המקורי ועל חיקוי חלק מהשורות האייקוניות שפשוט לא נשמעות טוב בשפה העברית.למרות שהבוסריות מורגשת בסרט יש בו גם משהו מאוד רענן, מעין גישה חברתית וחיננית יותר לסרט ישראלי. אם למדנו להפריד בין קומדיה ישראלית מסחרית ופרועה לבין דרמה חכמה יותר, "זרים מושלמים" מציין ניסיון לאזן בין שני העולמות. בכך הוא הסרט הישראלי ביותר של השנים האחרונות, אף על פי שמקורו בכלל באיטליה.