אלון רוזנבלום על "להתראות לנין": ""להתראות לנין" הוא סרט קומי עם אידיאולוגיה. תסריט מבריק, בימוי מהוקצע ורגיש וצוות שחקנים משובב הופכים את הסרט לחוויה אינטלקטואלית מרגשת."
יש שיאמרו כי "להתראות לנין" הוא סרט על אידיאולוגיות שאבדו. ביקורת נוקבת על העולם הקפטיליסטי שבו אנו חיים וגעגועים למשטר קומוניסטי שהולך ונעלם. ואכן, יש בסרט ביקורת על התרבות האמריקאית שמשתלטת על כל חלקה טובה. ישנה ערגה לעולם פשוט יותר, תמים יותר שבו כל מה שאדם צריך זה את המלפפונים החמוצים אליהם הוא רגיל.אולם, בסופו של דבר, "להתראות לנין" הוא סרט קטן על אהבת בן לאמו. כוחו הגדול של הסרט הוא בשילוב המצוין של האידיאות הפוליטיות עם האהבה הפשוטה, הבסיסית, הראשונית של כולנו, אהבה לאמא שהביאה אותנו לעולם. הבמאי וולפגנג בקר מצליח לשלב את אהבת האם עם אהבת המולדת והוא עושה זאת בחן, הומור והרבה מאוד רגש.
פרסומת
אימא של אלכס היא סוציאליסטית נאמנה וחברת מפלגה פעילה במזרח גרמניה. באוקטובר 1989 היא רואה את אלכס בנה בהפגנה אנטי קומוניסטית, לוקה בלבה ושוקעת בתרדמת. בשמונת החודשים שחולפים עד שהיא מקיצה נופלת חומת ברלין, מזרח גרמניה הופכת לחברה קפיטליסטית ושתי הגרמניות מתכוננות לאיחודן. אלכס ואחותו, בהוראת הרופא, מנסים למנוע מאמם כל התרגשות מיותרת שעלולה לערער את מצבה הבריאותי, ומה יותר מרגש משינוי כה קיצוני במולדתה האהובה?על מנת להציל את אימא, אלכס הופך את בית המשפחה לאי של העבר, שם הוא ואחותו משלים את האם לחשוב שמאום לא השתנה. העניינים מסתבכים כאשר מצבה הבריאותי משתפר והיא רוצה לראות טלוויזיה ולצאת לטייל. משקרים לבנים קטנים, כמו הצורך להסביר את הימצאות כרזת הענק של "קוקה-קולה" מול חלון חדרה, הופך המצב להפקת ענק של שקרים ואשליות ויצירת מציאות חלופית, מציאות המשקפת במידה רבה את האוטופיה הסוציאליסטית.
השחקן הראשי, דניאל ברוהל, הוא אחד השחקנים השובים שנראו בקולנוע באחרונה. אהבתו לאימו, ניסיונותיו הרבים לשכנע אותה כי העולם עדיין קומוניסטי וכי שום דבר לא השתנה מרגשים ומצחיקים וקשה שלא לרצות לקחת את השחקן הצעיר והמוכשר הזה ולחבק אותו. בקר מצליח לשלב באופן אינטליגנטי את האירועים ההיסטורים עם האירועים המשפחתיים. הדמויות הראשיות כתובות בצורה כל כך טובה שקל לנו מאוד להתחבר אליהם ולהזדהות איתן כמעט מתחילת הסרט."להתראות לנין" הוא סרט קומי עם אידיאולוגיה. תסריט מבריק, בימוי מהוקצע ורגיש וצוות שחקנים משובב הופכים את הסרט לחוויה אינטלקטואלית מרגשת.לסיכום: "להתראות לנין" הוא סרט מצחיק, סרט עצוב אך מעל הכל סרט מרגש. חובה לראות. 9 בסולם אלון.