לא קל, בלשון המעטה, ליצור קולנוע ביקורתי באיראן של ימינו. מוחסן מחמלבאף בגלות, ג'אפר פנאהי עושה סרטים בהיחבא ואף הבריח את סרטו בתוך עוגה ואפילו אסגאר פרהאדי, זוכה האוסקר, זכה לנזיפה על כך שבנאומי הזכייה שלו אינו מבקר את אויבי איראן. מוחמד רסולוף, שסרטו זוכה דב הזהב בברלין לשנת 2020 "אין רשע בעולם" עולה עכשיו לאקרנים בארץ - זוכה להתנכלות השלטונות האיראנים מזה שנים רבות. מעל ראשו של רסולוף מרחף פסק דין שבעקבותיו הוא אמור להיכנס לכלא האיראני, פסק דין שבינתיים הוא מצליח לחמוק ממנו וכרגע הוא מתגורר באי מרוחק בדרום איראן.עוד בסרטו הקודם "איש של יושרה" עסק רסולוף באיש מן היישוב שהשלטונות מנסים לנשל מאדמתו, ובמאבקו של אותו אדם כנגד השחיתות השלטונית. הסרט זכה להצלחה כשהוקרן ברחבי העולם ולרסולוף הובהר כי הוא הפך באיראן לאישיות לא רצויה ומוטב שיימנע מפעילות "מחתרתית".
פרסומת
אבל רסולוף בשלו וסרטו החדש, שזכה בפרס 'דב הזהב' בפסטיבל ברלין 2020, הוא כתב אשמה וזעקה חריף ביותר כנגד השלטון האיראני. זהו סרט שעוסק באנשים שנאלצים להתמודד עם בחירות בלתי אפשריות במדינה שהחיים בה הם בלתי אפשריים. בסופו של יום גם אם המציאות יוצרת אשליה של פסטורליה ושלווה - האמת האיומה תחדור לנפשם ולחייהם של גיבוריו ותצלק אותם לנצח."אין רשע בעולם", שלא ברור בדיוק איך צולם באיראן (ככל הנראה חלקו הוסרט מחוץ לאיראן עם שחקנים איראנים גולים, אבל עדיין חלקו צולם באיראן עם שחקנים שחרפו את נפשם בכך שהשתתפו בסרט) מגולל ארבעה סיפורים שלכולם מכנה משותף אחד שלא אסגיר אותו. בסיפור הראשון אדם הנדמה לפקיד אפור יוצא ממקום עבודתו, מטפל באמו הקשישה, לוקח את בתו מבית הספר ומסיע את אשתו לבנק. הכל בשגרת יום חביבה ולא מאיימת עד לרגע שהצופה יבין מה עושה למחייתו אותו אדם נורמטיבי וסימפטי.
בסיפור השני קבוצה של חיילים מצרים על מר גורלם ועל המשימה שהוטלה עליהם עד שאחד מהם עושה מעשה (וזהו גם הסיפור התזזיתי ביותר בסרט שבדרך כלל מתנהל כדרכו של הקולנוע האיראני על מי מנוחות). בסיפור השלישי מגיע חייל לפגוש את אהובתו ולבקש מהוריה שיאשרו את חתונתם, אבל אז הוא יבין על מי מתאבלים בני המשפחה. הסיפור האחרון עוסק בבחורה ממצוא איראני שבאה לבקר את הדודים שלה באיראן ורק לקראת סוף הביקור מגלה אמת מטרידה על קרוביה ועל עצמה.כל הסיפורים מצטלבים בסופו של דבר. המשחק מדהים והצילום עוצר נשימה והגיבורים השלווים מהווים קונטרסט מוחלט למצב המטלטל שהם נמצאים בו. רסולוף מביים קולנוע אפי ומחוספס, קולנוע שהוא בו בעת גדול מהחיים ובאותה מידה אינטימי ומעורר תחושת הזדהות. על אף אורכו בן שעתיים וחצי, הסרט מרתק ואני נשאבתי לתוכו, כולי מוקסם מכוחו ועוצמתו."אין רשע בעולם" הוא יצירה קולנועית מפעימה וחשובה שהחיסרון היחיד שלה לטעמי הוא בהיותה דידקטית מדי כשלעיתים נדמה כי הבמאי כופה את מסריו על הסיפור, אולם מעבר לכך זהו קולנוע בשיאו. קולנוע שמכבד את הצופה ומוציא אותו למסע מטלטל ומרתק. כולי תקווה שרסולוף ימשיך לעשות סרטים כאלו ולא חלילה ימצא עצמו בכלא האיראני.
סרט איטי ארוך ומשעמם !
באתי עם הרבה ציפיות והתאכזבתי סרט כבד עייף שלא קורה בו כלום , לא מבין איך זוכה בפסטיבלים , יש מסר סמוי בסרט אבל אין סבלנות לפענח אותו עדיף לוותר , ציון 2 בכל זאת בגלל הצילומים ברחובות טהרן וצילומי הנוף
ארבעה סיפורים סביב נושא אחד, בו הדמויות בעלי מצפון שמייסר אותם, במה שהם עוסקים.
סרט בעל סגנון אחר, מתאר את הדילמות של אנשים באירן העכשוית.
מומלץ לצופים בעלי סבלנות, המעוניינים לראות סרט בסגנון אחר.
