ברזיל אהובתי ביקורת סרט

כדורגל הוא הספורט האהוב בישראל (ובעולם), הספורט שמעורר הכי הרבה אמוציות באוהדים, שמוכנים לטוס עד קצה העולם כדי לעקוב אחר הקבוצה האהודה עליהם ולפעמים להציב את המשחק בעדיפות ראשונה בחייהם. לא פלא אם כך שבארץ הקודש נעשו לא מעט סרטים אודות המשחק האהוב - החל מ"גמר גביע" ו"האח של דריקס" בשנות ה-90, דרך "בית"ר פרובנס" ו"וסרמיל" בשנות ה-2000 ועד הלהיט "שושנה חלוץ מרכזי" משנת 2014 שסיפק את התפקיד היחיד בסרט ישראלי לגל גדות.לרשימה זו מצטרף כעת "ברזיל אהובתי" של הבמאי חורחה גורביץ', שמצליח במידה רבה של הצלחה להיות לא רק סרט על כדורגל (כשהמשחק עצמו כמעט ולא נראה במהלכו), אלא סרט שלוקח את האהבה למשחק כבסיס לדיון עמוק יותר על חלומות והחמצתם, הקשרים המורכבים בין אבות לבנים, ההתמכרות למשחק שבאה על חשבון החיים עצמם, אך גם את היכולת של חדוות הכדורגל והאהבה אליו להצית מחדש רגשות שהיו על אש קטנה ולקרב בין אנשים. הסרט עוקב אחר שלושה דורות במשפחה אחת – הסב סמואל (אנטוניו פטרין) בנו רוברטו (אסף גולדשטיין) ונכדו איתי (רום ברנע) שיוצאים יחד למסע שורשים למולדתו של הסב במטרה לצפות במשחקי המונדיאל של שנת 2014 בברזיל. כל אחד מהשלושה סוחב משקעים מהעבר – הסב שגדל לאב מכור להימורים שעזב אותו בצעירותו, האב שנמצא בהליך גירושים מאשתו (הדס קלדרון) שיוצאת עם חבר גרמני חדש (השניים עוד יצוצו בהמשך הסרט) והבן שמתמודד עם הפרידה של הוריו ועם העובדה שהוא נגרר לטיול למרות שהוא כלל לא אוהב כדורגל.השלושה שוכרים קרוואן ויוצאים למסע במטרה לצפות במשחקיה השונים של ברזיל, כשהם מקווים להגיע לגמר באצטדיון המרקאנה האגדי, אותו אצטדיון בו נוצחה ברזיל בגמר בפעם האחרונה שאירחה את משחקי המונדיאל ב-1950 מול נבחרת אורוגוואי, גמר שהיווה טראומה של ממש לעם הברזילאי בכלל ולסב סמואל בפרט. חובבי הכדורגל יודעים כי גם מונדיאל 2014 הסתיים במפח נפש לברזיל עם תבוסה 7-1 בחצי הגמר לגרמניה ולכן אנו מבינים כי ציפיותיהם של הגיבורים עתידות להתרסק אל מול המציאות, ממש כמו המקום בו הם ניצבים בחייהם טרם המסע. היופי בתסריט הוא שהוא מנווט בהצלחה ובמיומנות בין סרט מסע, סרט כדורגל ודרמה משפחתית ומאזן את הרגעים הדרמטיים עם סצנות קצביות ומלאות בשמחת החיים הברזילאית. גורביץ', לו זו סרטו השני כבמאי לאחר "בדרך אל החתולים" ולאחר שצילם במשך שנים רבות עשרות סרטים עלילתיים ותיעודיים ("חימו מלך ירושלים", "שלג באוגוסט"), שולט במיומנות בקצב ובטון של הסרט כך שגם כשהוא נוגע בסוגיות משמעותיות הוא נותר מהנה וקולח. לעיתים זה גורם למסרים ולאמירות להיות קצת מובנים מאליהם, אך אם מתייחסים אליו כסרט לקהל בוגר, גם כזה שמיועד לצפייה לכל המשפחה, מבינים כי הוא עומד ביעדיו בהצלחה.מרבית הסרט מתנהלת בשפה הפורטוגזית, שהשחקן אסף גולדשטיין למד עבור הסרט. גולדשטיין מציג נוכחות נעימה וכריזמטית לצד השחקן הברזילאי המרשים אנטוניו פטרין שסוחב את מרבית המשקל הרגשי של הסרט על כתפיו. גם אם ישנן סצנות שניתן היה לוותר עליהן ויש תחושת פספוס קלה על כך שאיננו זוכים לחוות כלל את משחקי המונדיאל מנקודת מבטן של הדמויות, יש ב"ברזיל אהובתי" מספיק חום, אנושיות ואהבה לדמויות כדי להפוך אותו לאחד מהסרטים הנדירים שיכולים להוציא למסע (כמו הדמויות בסרט) שלושה דורות של משפחה לצפייה משותפת בה כל אחד ימצא ממה ליהנות.