בשנת 1975 התקיים בהיכל האופרה בעיר קלן שבגרמניה קונצרט של הפסנתרן האמריקאי האגדי קית' ג'ארט, שבו הוא ניגן באופן אסוציאצטיבי וחופשי מוזיקה שהמציא בו במקום. ההופעה שהוקלטה הפכה עם השנים לאחד מאלבומי הג'אז הנמכרים בהיסטוריה ולאלבום סולו הפסנתר הנמכר בכל הזמנים. מי שהפיקה אותה הייתה צעירה אלמונית בת 18 בשם ורה ברנדס.בניגוד לביוגרפיות מוזיקליות ששוטפות את מסכינו, סרטו של הבמאי עדו פלוק עוסק הרבה פחות בגאון המוזיקלי והרבה יותר בברנדס הנמרצת והאסרטיבית שלא מוכנה לשמוע לא בתור תשובה. כמו שמוסבר בתחילת הסרט "זה לא סרט על מיכאלנג'לו או על הקפלה הסיסטינית, אלא על הפיגומים שמחזיקים אותה".
פרסומת
כשהוקרן הסרט בפסטיבל ברלין 2025 לכבוד 50 שנה לקונצרט שהפך לקלאסיקה דילגתי עליו מתוך מחשבה שהנושא במרכזו לא מספיק מעניין אותי. טעיתי בגדול מאחר ופלוק מצליח להפוך את היצירה שלו לטור דה-פורס קולנועי מסחרר שמרתק לכל אורכו, הודות לשימוש בשלל אמצעי מבעי קולנועיים בקצב מהיר, תצוגות משחק נפלאות ושליטה וירטואוזית באומנות הבימוי. בדיעבד לו הייתי רואה אותו אז, הוא היה ללא ספק מהפסגות של אותו פסטיבל.פלוק, ישראלי-אמריקאי, שביים בעברו את הסרט הישראלי "אף פעם לא מאוחר מדי" בכיכובו של נוני גפן, ומוזיקאי חובב בעצמו מוכיח בסרט את כישרונו, כשכמו המוזיקה שהוא מתאר הסרט נדמה כמופע אימפרוביזציה שבו הבמאי מוכיח את שליטתו בכל אמצעי המבע, משלב בין דיבור ישיר למצלמה של הדמויות, עירוב בין סיפורים שונים וזמנים שונים, תנועות מצלמה ייחודיות ופסקול מקורי ומוצלח (ג'ארט לא נתן אישור להשתמש במוזיקה המקורית מהקונצרט) כדי ליצור סרט שסוחף אחריו את הצופה ולא מרפה לרגע.
הוא עושה זאת גם בזכות מאלה אמדה שטורפת את התפקיד הראשי כוורה ברנדס. לאחר מפגש מקרי עם מוזיקאי ג'אז שנשבה בקסמה, כמו כל השאר, ברנדס מתחילה להפיק עבורו מופעים - ללא כל ידע מוקדם על המוזיקה או התעשייה. הרעב שלה להצליח וקסם הנעורים שלה עושים את העבודה ובמהרה היא הופכת את הפקת מופעי הג'אז למרכז העשייה שלה, למורת רוחה של אביה השמרן שרוצה שתלך בעקבותיו ותהפוך לרופאת שיניים.ברנדס סוחפת אחריה חבורה צעירה במערב גרמניה של שנות ה-70 שחיה את חיי הבוהמיה, מורדת בממסד ומנסה כנגד כל הסיכויים להפיק את מופע הענק שאיש לא מאמין שיוכלו לעשות. במקביל אנו עוקבים גם אחר סיפור של ג'ארט (ג'ון מאגארו, "בחזקת חף מפשע") שמתלווה לעיתונאי מוזיקה שמעריץ אותו (מייקל צ'רנוס, "כתום זה השחור החדש") ולחברו המפיק במסעם ברכב מעופש לעבר מופע הסולו שיעשה היסטוריה.חלקו האחרון של הסרט שמתאר את הקשיים הנערמים על ורה בשעות שלפני המופע, מצליח להפוך את מופע הג'אז למותחן של ממש כשהשעון מתקתק, הכסף והקריירה של ורה נמצאים על הכף והיא תצטרך להשתמש בכל יכולותיה כדי לגרום למה שנדמה כבלתי אפשרי לקרות. כמו בכל חלקי הסרט זה עובד בצורה יוצאת דופן בזכות הבימוי של פלוק, המשחק של אמדה והתסריט הנבון והמפותל שכתב הבמאי – כל אלו יחד הופכים את "קלן 75" לביוגרפיה המוזיקלית הטובה ביותר שנראתה השנה על המסכים, אפילו שבמרכזה כלל לא ניצבת מוזיקאית.