העידן הנוכחי של הקולנוע מחבב את קטגוריות הביוגרפיות מעוררות ההשראה, בעיקר ביוגרפיות מוזיקליות דוגמת "מייקל" או פוליטיות כמו "לינקולן". בדרך כלל הסרטים הללו מצליחים בקופות, מה שגורם לעוד סרטים מהקטגוריה להגיע לאקרנים. לא מדובר בקטגוריה דרמטית חדשה, העמידות שלו ויכולת ההסתגלות שלו בפני שינויים בתעשייה היא מרשימה. כמו כל קטגוריה או ז'אנר, יש לו את המוסכמות והקלישאות שלו. סרט עלילתי חדש המשתמש בביוגרפיה מעוררת השראה של אדם אמיתי הוא "מילה שלי" ("I Swear") שכולל בתוכו הרבה מהמוסכמות של הז'אנר שאליו הוא שייך.
הסיפור הוא סיפורו של ג'ון דייווידסון (רוברט ארמיו, "משחקי הכס"), אשר התחיל לפתח תסמונת טורט בגיל 14. התסמונת גורמת לו לתנועות, טיקים, ולביטוי צלילים קוליים באופן בלתי רצוני. חלק מאותם "צלילים קוליים" הן קללות. כתוצאה מהתסמונת, הוא בלתי מסוגל להשתלב בסביבות שהיה חלק מהן בעבר ובלתי מותאם למסגרות חדשות. הוא עושה יותר מדי רעש כדי להיות בספרייה, הוא לא מסוגל למצוא בת זוג בגלל הקללות והגסויות הבלתי נשלטות, ואותו דבר תקף לגבי עבודה. אך לא היו הופכים את סיפורו לסרט אם לא היה קצה אופק חיובי בחייו, ולא היה עושה משהו משמעותי בחייו. ג'ון דייווידסון פעל כדי שהציבור יבין ויקבל אנשים בעלי תסמונת טורט, כך שהצליח לנצל את ה"מגבלה" שלו למטרה חיובית.
פרסומת
לומר שדייווידסון מצליח בחייו זהו לא ספוילר. לא רק שמדובר על סיפור אמיתי שמי שמכיר אותו יודע את סופו, ולא רק שאמצעים שיווקיים כמו הטריילר מוכרים אותו כסיפור של תקווה והצלחה, "מילה שלי" נפתח ב-2019, בכך שדייווידסון עומד לקבל פרס ממלכת אנגליה על מפעל חייו. לא מדובר בהחלטה חכמה מבחינת התסריטאות, הרי מדובר בסרט שכולו ליניארי חוץ מהמיקום של הסצנה הזו ברצף העלילתי. גם אם אפשר להניח מה יהיה עתידו של דייווידסון, פתיחת הסרט גוזלת מתח וספק משאר הנרטיב. דמותה של דוטי (מקסין פיק, "התיאוריה של הכול") מוצגת בסצנת הפתיחה, אך בפעם הבאה שהצופים פוגשים אותה, היא בסצנה שמתרחשת בצעירותו של ג'ון, ובה נאמר שהיא סובלת מסרטן. ברור שהיא לא תמות בהמשך, הרי ראינו אותה חיה ב-2019!
ככל הנראה הסצנה שפותחת את הסרט נועדה דווקא כדי להסיר ממנו מתח פוטנציאלי. במהלך הצפייה, נהיה ברור שהוא אמור לתפקד כמעין מרחב מוגן, נטול משליליות אמיתית למרות הקללות והמלודרמה שבו. סרט שאמור להיות נעים הוא לא פסול אוטומטית, להפך. אך סרט שאמור להיות נעים לא בהכרח אמור להיות נטול עומק. "מילה שלי", כפי שנרמז בסוף בפסקה הראשונה, דבק בקלישאות ומוסכמות של ז'אנר הסרט הביוגרפי באופן די הדוק. מהנקודה בחייו שג'ון דייוידסון הילד (סקוט אליס ווטסון) מתחיל לפתח את התסמינים של טורט ועד כמעט סוף הסרט, כל האמצעים הקולנועיים אשר אמורים להביע דיכוי חברתי מוצגים. ג'ון נענש על ידי מנהל בית הספר היוקרתי שלו, מתעמת עם המשטרה שלא מבינה מהי תסמונת טורט (או לא רוצה להבין), מוכה ברחוב, מוכה במועדון, ואפילו מגיע לבית משפט. אותם אמצעים קולנועיים מוצגים ללא שינוי משמעותי לעומת הרבה סרטי ביוגרפיה חברתיים אחרים. סצנות רבות מדי זהות לסצנות מסרטים אחרים, ללא הקללות של ג'ון.
ג'ון אומר בסרט שאפילו הוא צוחק מהקללות שלו לפעמים. יש ב"מילה שלי" הרבה הומור שנובע מהגסויות שיוצאות מפיו. השחקן הראשי, רוברט ארמיו, הוא נפלא בתור ג'ון: משכנע, מצחיק ומלא חן. בלעדיו התזמון הקומי של הקללות לא היה עובד. איזון הטונים של דרמה וקומדיה לא מרגיש מוזר. הוא מרגיש טבעי, אינו מרגיש מגושם ואינו מאולץ.
אך האם סרט שנגמר בטקסט שמבקש הבנה כלפי תסמונת טורט אמור להציג את התסמונת כקומית ברובה? סימן השאלה כלפי הייצוג נובע גם מכך שיש דמויות אחרות עם טורט בסרט, כולן מקללות בלי סוף באופן בלתי ניתן לשליטה. חיפוש מהיר באינטרנט חושף שרוב האנשים שמאופיינים ע"י תסמונת טורט לא מקללים כתוצאה ממנה. "מילה שלי" גם נגמר בכך שג'ון עובר ניסוי קליני שאמור לעזור מנוע את הטיקים שלו, ניסוי שמצליח, לפחות במקרה האישי שלו. האם נכון לעשות זאת בסרט שגם דורש שהחברה תקבל אנשים בעלי התסמונת? מהי עמדתו של הסרט, שצריך שאנשים אם טורט יאופשרו להשתלב לחברה שלא מבינה אותם, או שהחברה הכללית צריכה להשקיע בכך שמגוון אנשים כמה שיותר רחב יוכל להשתלב בה? סיום הסרט מנסה לשלב את שתי העמדות המנוגדות באופן שהוא דווקא כן מגושם ומאולץ.
רוב הביקורת הזו הייתה שלילית, אך הכוונה לא הייתה להוכיח שמדובר בסרט איום ונורא. הכוונה מאחורי ביקורת זו היא להביע דעה כלפי יצירת אומנות. אותה יצירה היא סבירה מבחינת האיכות שלה, אך השיח הכללי סביבה טוען שמדובר בסרט מופתי. "מילה שלי" אמנם דן בנושא חשוב, אך העובדה הזו לא הופכת אותו אוטומטית ליצירה מושלמת. אין נושא, אין אספקט אחד שהופך סרט למושלם, אלא השילוב בין הפרטים הקטנים בכל יצירה הוא זה שקובע מהי הזהות שלה והאם היא טובה. "מילה שלי" כולל ביצועים טובים של שחקנים מוכשרים, הומור, וכולל ייצוג אמפתי של קבוצת מיעוט שבקושי מיוצגת, אך הוא לא הרבה יותר מזה.
מילה שלי (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות