מאז החלה להתבסס תנועת "מי טו", שחושפת באומץ את השכיחות הגבוהה של אלימות מינית ותרבות ההטרדות בחברה, היא הצליחה לבצע שינוי משמעותי בנורמות ההתנהגותיות ולחשוף בקלונם ידוענים רבים שהואשמו החל בהתנהגות לא הולמת ועד לאונס סדרתי. אולם ככל שהתקדמה התנועה, התגברו גם הביקורות כלפי משפט השדה הציבורי שנעשה לנאשמים ברשתות החברתיות, משפט שדה שבו פעמים רבות אתה אשם מיידית על סמך דבר הקורבן ונאלץ להילחם על חפותך. הסרט "האשמה" לוקח את המשפט משדה הרשתות החברתיות למקום בו ראוי להתברר הצדק – בית המשפט – ומראה כי פעמים רבות יש אלף פנים לאמת שתלויה גם בנקודת המבט של המתבונן.הסרט מבוסס על הספר "עניינים אנושיים" של קארין טואיל, שהיה לרב מכר ועורר עניין ציבורי ותקשורתי רב כשיצא בצרפת ואף יצא לאור בישראל. עלילת הספר והסרט עוסקות בצעיר בשם אלכסנדר (בן אטאל) שמגיע לחופשה בצרפת מלימודיו באוניברסיטת סטנפורד. ערב אחד הוא יוצא לבילוי עם מילה, נערה ממשפחה יהודית-דתית שהיא הבת של בן זוגה החדש של אמו (בגילומה של שרלוט גינסבורג). מבחינתו הערב הוא עוד ערב של כיף, אך למחרת כשדופקים שוטרים בדלת ואומרים לו שהוא מואשם באונס - חייו משתנים לחלוטין והוא עומד למשפט בו כל האמת על אותו לילה תיחשף.
פרסומת
בדומה לסרטו של רידלי סקוט "הדו קרב האחרון", הבמאי איוואן אטאל ("המילים הפשוטות"), שגם כתב את התסריט, מחלק את הסרט לשלושה חלקים כאשר בראשון אנו רואים את הדברים מנקודת מבטו של אלכסנדר הסטודנט המצליח שמורגל למסיבות ולחיי הלילה, בשני מנקודת מבטה של מילה שמגיעה ממשפחה שמרנית וחווה את האירוע בצורה שונה לחלוטין ממנו ולבסוף 30 חודשים לאחר אירועי אותו לילה אנו ניצבים לבירור האמת בבית המשפט.היופי בתסריט הוא שהוא מעמיד את הקהל בתפקיד חבר המושבעים. אין בו אמת אחת חד צדדית של טוב מול רע מוחלט, אלא נקודות מבט שונות שגורמות לכך שאותה תקרית יכולה להיות מפורשת באופן שונה לחלוטין משני הצדדים, כששניהם צודקים וטועים בו זמנית בפרשנותם. אטאל מאפשר לנו לשים את עצמנו בנעלי שתי הדמויות ולגבש את המסקנה שלנו בהתאם לתפיסת העולם שלנו ולא באופן שמוכתב דידקטית ע"י התסריט.
נדבך נוסף שמעניק נקודת מבט נוספת לסרט הוא הליהוק של אטאל את אשתו ובנו לתפקידים המרכזיים, ליהוק שגורם לנו להסתכל אחרת על יחסי האם-בן וגם מציב את הדילמות המוסריות העומדות בפני המשפחה בסרט, ככאלו שנוגעות לכל משפחה באשר היא, כולל למשפחת הבמאי עצמה. את תפקיד הבן אלכסנדר מגלם בנו בן אטאל בהופעה שמשלבת בין היוהרה והאנוכיות של אלכסנדר שלא מבין כיצד התנהגותו האגרסיבית מתפרשת על ידי מילה, לבין חינניות, אינטליגנציה וכריזמה שגורמים לצופה להזדהות גם עם הצד שלו בסיפור. את תפקיד האם מגלמת אמו של בן במציאות (ואשתו של הבמאי), השחקנית והזמרת הצרפתייה שרלוט גינסבורג ("מלנכוליה", "סמבה"). היא מציגה דמות של אישה פמיניסטית ולוחמת צדק שנאלצת להתמודד עם המאבק בין ערכיה כאישה לבין אהבתה לבנה כאם. גינסבורג מרשימה כהרגלה בתפקיד והכימיה בינה לבין בנה מורגשת ועזה.כך, בזכות תסריט מהוקצע, במיוחד בחלקו השני של הסרט שהופך לדרמת בית משפט קלאסית, תצוגות משחק מרשימות ומבנה שסומך על האינטליגנציה של הצופה ומציב את הדילמה המוסרית בפניו, "האשמה" מתגלה כיצירה סוחפת ועשויה היטב ובעיקר כזו שנוגעת ב"אזור האפור" של תנועת "מי טו", שנדיר לראות בקולנוע ההוליוודי של ימינו, ובמשפט השדה שנעשה לעיתים למואשמים בעבירות מין, אך גם מציג בו זמנית את הקושי, הפגיעות והחרדה שעובר על המותקפות עצמן.
דרמת בית משפט תמיד חביבה עלי,אודה שמעדיפה את דוברות האנגלית.בכל זאת סיפור סוחף ומרתק שבו נדרש בית המשפט להחליט אם היה או לא היה אונס.עידן הME TOO אינו מקל וגם מדובר ביחסי משפחה קרובים. כדאי עם סבלנות רבה.הסרט כשעתיים וחצי.אפשר היה לקצר ב20 דקות
"אלף פנים לאמת"
האשמה (עמוד סרט)
שרלוט גינסבורג
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות