אשליות אבודות ביקורת סרט

כמה משלים או סיפורי עם מוסר השכל על תאוות בצע, אהבת הפרסום או הוללות אתם מכירים? כנראה יותר מדי כדי למנות. הטבע האנושי מושתת על למידת מה אסור ומה נכון, והתרבות לוקחת לא פעם - עוד משחר ההיסטוריה - את מקומה כמחנכת העיקרית. עם זאת, העברת המסר ותו לא מזמן הפכה למיושנת ומטרחנת, ולא מעט ספרים וסיפורים שנחשבו בימי עברו כבר "לא מחזיקים מים" בימינו. כדי להוכיח שהנוסחה הזו לא תמיד נכונה, יצאו היוצרים הצרפתיים קסבייה ג'יאנולי וז'אק פיישי במטרה לעבד לקולנוע את "אשליות אבודות" אחת מהקלאסיקות הספרותיות הנודעות ביותר של אחד מגדולי כותבי צרפת - אונורה דה בלזאק. מה שבקלות היה יכול להפוך למחזה מצולם מתיש, הופך בידם של ג'יאנולי (הבמאי) ופיישי (התסריטאי) לסיפור סוחף ועמוק אך באותו זמן נוצץ שמנגיש תקופה מושחתת בתולדות צרפת לא בצורה דידקטית, אלא כזו שמתעלה על כך.דה בלזאק פעל בשנים שלאחר נפילת נפוליאון וסיום מסע כיבושיו. צרפת החלה לגבש מחדש מעמדות ברורים – אלו ה"מלוכניים", המקורבים לאצולה ואלו הליברלים, שאכלסו את פריז המתקדמת ודגלו בתרבות ועיתונאות כדרך חיים. בשני הקצוות הניצים שררה שחיתות אמיתית, כזו שהזכירה את הימים הסוערים טרום המהפכה הצרפתית. "אשליות אבודות" מתרכז בסיפורו של לוסיין דה רומבפרה (בנג'מין וואזאן המעולה, שכיכב בשנה שעברה ב-"קיץ 85'" של פרנסואה אוזון), צעיר כפרי תמים ובעל תשוקה לשירה וכתיבה, שנקלע בעל כורחו לעולם התככים בין המלוכניים לליברלים. לאחר שרומן קצר עם ברונית מקומית (ססיל דה פראנס) מעורר שערורייה בקרב חבריה האצילים, הוא מסולק לפריז הנהנתנית ומוצא עבודה במערכת עיתון מקומית – בעזרת "חבר" חדש (וינסנט לקוסט; "עדן") – שחורת על דגלו לגבות כמה שיותר כסף ממחזאים, סופרים ותיאטראות בתמורה לביקורות טובות/שליליות. "ביקורת ספרות טובה היא זו שמגיעה כשלא קראת כלל את הספר", אומרת אחת הדמויות ברצינות גמורה.דרך שלל דמויות אקסצנטריות ומפוקפקות שהוא מכיר – המוציא לאור גס הרוח והאנאלפבית (ז'ראר דפרדייה, המסולק הטרי מרוסיה), חובב המלוכה נתן (במאי האינדי המוכשר קסבייה דולאן) והחשפנית-שהפכה-לשחקנית קוראלי (סאלומה דוואלס) – לוסיין מתבונן על עצמו מוותר על ערכיו ותקוותו האמנותית, חוזר לאחוז בהם כדי להתקרב לעולם המלוכה מחדש, רק כדי למצוא אותו נופל כל הדרך בחזרה לאבדון. למרות פתיח שנראה מעט כמו סדרה בנטפליקס, ג'יאנולי מפליא לעצב את הפריים, הן מבחינת העמדה, צילום ותפאורה, ובכך מדגיש את הקונפליקט המתמשך שמתרחש בתוך לוסיין: האם להמשיך עם התקווה והנאמנות לאמנות הנאיבית (וכתוצאה, לחיות "חיי אמן" אמיתיים ועצובים) או שמא למכור את עצמך למרבה במחיר? כך, מצטיירת מולנו תמונה של עולם מושחת עד העצם, שפוגם בטבע האדם.אלמנט נוסף שמדגיש את הקצב של העולם שנפרש מולנו הוא הקריינות המעולה, שמתארת מאפיינים קריטיים בחיי הדמויות לצד תיאורים ציוריים של העושר המופרז, כמיטב מסורת הקולנוע הצרפתי המודרני (זו שאפיינה במיוחד את סרטי 'הגל החדש' הצרפתי) ובו בעת, כזו שעושה כבוד לנכסי צאן הברזל הצרפתיים ("קולנוע האבות" של המחצית הראשונה של המאה ה-20, זה שחברי "הגל החדש" בזו לו). ההתקדמות קדימה וההסתכלות אחורה במקביל רוצה להגיד אולי: הזמנים משתנים, השמות הנוצצים מתחלפים אף הם, אך הציניות והשחיתות, שהורסות כל חלקה טובה, נשארות איתנו לעד.עם זאת, ראוי לציין כי למרות הקצב הסוחף ואנסמבל השחקנים המצוין – "אשליות אבודות", שזכה ב-7 פרסי סזאר, הוא ממש לא סרט לקהל הרחב, והקהל שהוא מדבר אליו נדמה מצומצם ביותר. לא קל להתמסר לטקסט בן 200 שנה, ובייחוד לא לכזה שמתמשך על פני קרוב לשעתיים וחצי. למרות הניסיונות הרבים של ההפקה לייחד את הסרט ככל האפשר מעיבודים ספרותיים קלאסיים, הזמן מורגש לא מעט ופוגם בחוויית הצפייה. אך מלבד האורך המתיש והנושא המעט מיושן, זהו סרט שמבוצע כמעט בכל אלמנט לעילא ולעילא. כוחה של המילה הכתובה עדיין עומד איתן.

מתחרים Challengers חדש 2024

הכפתן הכחול The Blue Caftan חדש 2024

ג'ויקה Joika חדש 2024

רדיקלי Radical חדש 2024

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024