אייר ביקורת סרט

מי שנוהגים להשמיע קולות נהי על מותו של הקולנוע האמריקאי, במיוחד זה ההוליוודי והפופולרי, אף פעם לא לחלוטין מובנים לי, ו"אייר" הוא דוגמה טובה לכך. זה סרט שנון, מצחיק ונושך, עשוי לעילא – בן אפלק שגם משחק בו וגם ביים אותו מספק קולנוע שממריץ את הדם אבל גם מספיק קליט עבור מי שרק רוצה ליהנות בערב מנומנם. סרט שיש בו נשמה בכל רגע במהלכו, גם ברגעים שבהם חמדנותם של גיבוריו מאפילה (כמעט) על הכל. אבל את הנשמה שבו יוכל להרגיש כל אדם; והוא לא סתם ממריץ את הדם אלא באופן שממריץ את הצופה לתקווה, לשאר רוח, לעשייה, למרץ, להתגברות על דכדוך ודיכאון ולחוויה של תחושת ערך.גדלתי בשנים שבהן מייקל ג'ורדן הפך לכוכב הגדול ביותר של הספורט, סוף שנות השמונים, דרך אמצע שנות התשעים בואכה סופן. אני זוכר את הרוח הגדולה שהוא הפיץ, הכישרון הלא יאומן שלו, ההשראה החיובית והיופי שהכילה כוריאוגרפיית ההטבעות שלו. החוויה הזאת, שיש מישהו שבאמת יכול לרחף, כמעט לעוף, שיש לו נעל על שמו ("נייק אייר ג'ורדן") שאולי אבא ואמא יאספו מספיק כסף כדי לקנות לך, כדי שתהיה חלק מהדבר הזה, ושכדאי לך להשקיע במשהו בחיים כי גם אתה אולי תגיע פעם לאיזה הישג טהור, היא חוויה שרבים חוו בזכות שחקן העל הזה. כמובן, יש גם ממד אפל למחירה של נעל "אייר ג'ורדן" ולפעולות הלא חוקיות של חברת "נייקי" בעולם, לעבדות במפעלים בוויטנאם, הונאת הציבור, נעל כסמל סטטוס חברתי אלים, הרצח בניו יורק בעבור נעלי האייר ג'ורדן של הנרצח - גם זה היה חלק מהעניין. "אייר" לכאורה לא מדבר על הדברים האלה, אבל זהו חלק מהנושא שלו. זו יצירה מורכבת, שנמנעת משבלוניות ומכל חד משמעיות שטחית, והצורה שבה היא מציגה את המרבד האמריקאי המורכב מחוטים וסיבים שונים כל כך וסותרים כל כך שמצטרפים למשהו אחיד, היא משוכללת וגם אולי מסתורית. העלילה מכילה שני אתרים וקבוצות של אנשים. הראשונה היא הנהלת חברת "נייקי" ומנהלי צוות השיווק, הגיוס והקופירייטינג הבכירים ביותר שלה. המרכזי שבהם הוא סאני, שבאמת "יש לו את השמש בבטן" אבל שגם מכור לדינמיקת המהמר הנפשית של ההצלחה והההפסד ושעובד בעבור הישגים ורווחי ענק; מגלם אותו מאט דיימון באחד מתפקידיו הטובים ביותר.סאני מבין את המשחק, יש לו טקטיקות, הוא רואה אלף דברים בו זמנית; הוא מבין את את סובביו, ויש לו נחישות ועצבי ברזל. בהיסטוריה של עבודתו ב"ניייקי" הוא לפעמים הגיע להישגים אדירים שהשפיעו על עולם הספורט כולו, ולפעמים נכשל כישלון חרוץ. השנה היא 1984 ונייקי מסוגלת להעמיד תקציב של 250,000 דולר לשנה במשך עשר שנים, שיחולק ל-3-4 שחקני NBA שישווקו אותן, כדי לנסות להיאבק באדידס - חברת נעלי הספורט הגרמניות מעור, שכל אתלט וספורטאי שחור בארה"ב נועל וגם נשבע בשמה, ובקומברס, חברה מתחרה נוספת. שתי החברות שולטות בשוק נעלי הכדורסל ומתחילות לאיים על גורלה של "נייקי", לא רק בתחום הכדורסל. כולם יודעים שמייקל ג'ורדן הצעיר והמדהים הוא גם יקר מדי, ושהוא כבר בכיס של אדידס; האחרונה יכולה להציע לו לבדו 250,000 דולר לשנה, ובאדידס יודעים שג'ורדן שונא נייקי ומרגיש בבית באדידס; הן גם 'מגניבות' בעיני ילד-הפלא הצעיר, ונייקי הן לא נעליים מגניבות בעולמם של שחורי ארה"ב. פיל, המנכ"ל הנוירוטי של נייקי (בן אפלק בגילום רווי מודעות עצמית אירונית ונוגעת ללב) לא מוכן לשמוע על ג'ורדן. אדידס יכולה להמר, אבל נייקי לא יכולה להרשות את זה לעצמה. ג'ורדן הוא לא ילד הפלא היחיד על המגרש. במחתרת מתגבש נגדו צוות דמויות פראי, נחוש, מקצועי, נוירוטי וגמלוני, שנעתר יותר ויותר לאינטואיציה של סאני, לפיה ג'ורדן הוא הדבר הבא, ואולי משהו שעוד לא ראינו אף פעם. סאני צופה שוב ושוב בהקלטות של אינספור שחקני NBA צעירים, ומגיע למסקנה: ג'ורדן תמיד שם; הוא תמיד רגוע; הוא תמיד מחכה לרגע שבו יוכל לנצל מצב עניינים סבוך כדי לקלוע או להטביע, וזה תמיד יהיה נונשלנטי וחלק מכדי שנוכל לתפוס שהכל היה מתוכנן מתוך שלווה - אלא אם כן נעקוב אחריו בקפדנות ונבין שזה מה שקורה. מי שמבין, יודע שג'ורדן הוא נביא כדורסל; אין טעם להשקיע שום סכום באף שחקן אחר.הוריו של ג'ורדן בצפון קרוליינה הם הקבוצה השנייה במרבד הקולנועי שרקם אפלק. "אנחנו חמישה דורות כאן, מאז מלחמת האזרחים. חלק מהעצים שאתה רואה בגינה הזאת, הם בני יותר מ-800 שנה", אומרת לסאני אמו של ג'ורדן, בגילומה המזהיר של ויולה דיוויס. הנוכחות הזאת של טבע מסחרר, אחרי ההשתקעות הממושכת בחלליה של מטה חברת נייקי, היא לא מקרית. סאני ופיל הם גברים בשקיעה. 'ישחקו הלבנים לפנינו' ויאפשרו לנו לעלות לגדולה. זהו המוטו של דלוריס ג'ורדן.דלוריס, כמעט אמא אדמה, לא מכחישה את החמדנות של בנה, אבל רואה בה משהו זעיר בתוך המשמעות של גאונותו. בסוף הסרט נגלה לאן הלך חלק-הארי של הכסף שהרוויחה המשפחה. היכולת האתלטיות של שחורים רבים, יש לה שורשים תרבותיים עמוקים. הגבר הלבן העסוק בניהול העניינים, משחק עתה תפקיד היסטורי שמטרתו לפצות על מהותו הישנה. יש כאן סימטריה, צדק. שתי הדמויות מבינות זו את זו. המוטו של נייקי הוא "פשוט עשה זאת", והמוטו של המעגלים של משפחת ג'ורדן הוא ציטוטו המפורסם של מרטין לותר קינג, "יש לי חלום", של איזון וריכוך כל מה שעקום, כפי שאמר בהמשך נאומו הגורלי מ-1963. בסרט המורכב הזה (שכתב אלכס קונברי) פוגשת פילוסופיית המזרח של פיל את עולם ההישג המערבי. המציאות האמיתית מונחת לא פה ולא שם, אלא בתנועה בין השניים: בודהיזם וטנטרה, שפסוקים שלהם מצוטטים או מופיעים על המסך לאורך הסרט, בדרך הספק היתולית וספק רצינית האופיינית לאפלק ולקונברי.

מתחרים Challengers חדש 2024

הכפתן הכחול The Blue Caftan חדש 2024

ג'ויקה Joika חדש 2024

רדיקלי Radical חדש 2024

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024