המתאבקים ביקורת סרט

למרות שאיני נמנה עם חובבי ספורט ההיאבקות המתוזמרת (ספורט שקנה לו אוהדים בישראל בשנות ה-80 של המאה הקודמת עם שידורים בערוץ המזרח התיכון) בהחלט הכרתי את סיפורה היוצא דופן והטרגי של משפחת ואן אריק, משפחת המתאבקים המהוללת מטקסס. אבי המשפחה שהיה מתאבק בעצמו חינך את כל ילדיו ללכת בדרכו וכל אחד מהם ובמיוחד קרי הפך למתאבק ידוע ובעל שש תארים בעולם ה-WWE.הקשר בין ההיאבקות הזו לקולנוע מתבקש וחלק מגדולי המתאבקים כמו דווין ג'ונסון ("דה רוק"), דייב בטיסטה ("שומרי הגלקסיה", "חולית") וסטיבן אוסטין ("בלתי נשכחים", "מגודלים 2") הפכו לכוכבי קולנוע לגיטימיים, כשג'ונסון הופך לתקופה לשחקן הרווחי ביותר בהוליווד. מדובר בספורט שבו המשתתפים בעצם משחקים את תפקידם לאור זרקורים ומשודרים בטלוויזיה ארצית כך שהמעבר למסך הגדול נראה טבעי. עולם ההיאבקות גרם לעולם הקולנוע להתעניין בו וליצור עליו סרטים ביניהם: "זירה משפחתית" על המתאבקת סאראיה פייג' בכיכובה של פלורנס פיו ובהפקתו של דויין ג'ונסון שגם מגלם את עצמו בסרט. דארן ארונופסקי הפליא לתאר את דמדומי הקריירה של מתאבק מזדקן בגילומו של מיקי רורק באחד מתפקידיו הטובים ביותר בסרט "המתאבק". גם עולם ההיאבקות הצבעוני של מקסיקו משך את תשומת הלב של תעשיית הקולנוע ההוליוודית בקומדיה "נאצ'ו ליברה" בכיכוב ג'ק בלאק והדרמה "קסנדרו" עם גאל גרסיה ברנאל שמציגה באמזון פריים."המתאבקים" או בשמו באנגלית "טפר הברזל" (כשם האחיזה האימתנית של הוואן אריקים בראש יריביהם בזירה) מתאר את דרכם של האחים להצלחה בזירה, תחילה בטקסס ואז בעולם כולו. האב הדומיננטי, שהוא גם האמרגן והמורה הרוחני של הבנים, מחנך אותם להצטיין בספורט. אחד האחים שואף להגיע לאולימפיאדה כזורק דיסקוס וכשארה"ב מחרימה את המשחקים ב-1980 הוא עובר בטבעיות וללא היסוס להיאבקות. אח אחר שבכלל רוצה להיות זמר יישאב גם הוא לזירה בסופו של דבר. מדובר בספורט תובעני והמחיר יהיה קיצוני, טרגי וגבוה. הבמאי שון דורקין בוחר לביים את הסרט באיפוק רב וסצנות רבות שהיו יכולות להיות גדולות מהחיים מבוימות בצורה מינימליסטית. כדי לא להפוך לסרט ספורט שגרתי דורקין מתחמק מכל שיא רגשי אפשרי. כמו כן נראה שלא ברור באיזה סרט מדובר, האם מדובר בדרמת ספורט או בדרמה משפחתית? קטעי ההיאבקות מדודים וקצרים. לעומת זאת קטעי הדרמה מנוכרים ומרוחקים ולא ממש מצליחים לגעת. אם אתם מקווים ש"המתאבקים" יהיה כמו "רוקי" ו"קרטה קיד" צפויה לכם אכזבה.נקודת האור בסרט היא המשחק של זאק אפרון כאח הגדול קרי ושל הולט מקקלני המגלם את אב המשפחה. אני טוען כבר שנים שאפרון הוא שחקן מוכשר ולמרות מראהו השרירי עד להתפקע הוא כמעט היחיד ששכנע אותי בסרט שהוא כואב או סובל ומתחבט בצרות שנופלות עליו חדשות לבקרים. מקקלני הוותיק נהדר בתפקיד האב הגדול מהחיים שיעשה הכל כדי שילדיו ילכו בדרכו גם אם זה אומר לא להיות קשוב להם כלל. דורקין מצליח לדגדג את סוגיית הגבריות הרעילה אך לא מתעמק בה.קורות משפחת ואן אריק יכלו לככב בסדרה בת כמה עונות. ההתרחשויות הן כה לא צפויות וכה ססגוניות שמדהים איך הסרט מפספס אותן שוב ושוב ומנסה בניתוח אינטלקטואלי קר להסביר מציאות שבעצמה היא חידתית וגדולה מהחיים. דוגמה לכך הן התפקידים של אם המשפחה ושל אשתו של קרי. מאורה טיירני ולילי ג'יימס הן שחקניות מצוינות, אך הסרט מבזבז את תפקידיהן והן נותרות כלא יותר מקישוט ברקע. "המתאבקים" מנסה מאוד להיות יצירה מאופקת ובדרך שוכח לייצר דרמה ולהציג ספורט.