שנתיים וחצי לאחר שהוצג בבכורה בפסטיבל חיפה, מגיע "הבית ברחוב פין" לבתי הקולנוע בישראל בעיתוי קצת בעייתי. בשעה שהמדינה נמצאת במלחמה קשה ובאחד המצבים המדכאים בתולדותיה, נדמה שיש יותר רצון לקולנוע אסקפיסטי ולא קשוח, אכזרי וקודר שמציג מראה שחורה של המציאות הישראלית כמו בסרט זה.מסצנת הפתיחה שלו ועד לסיומו, "הבית ברחוב פין" הוא סרט שלופת את הצופה ולא עוזב לרגע. הבמאי עמיר מנור ("חיותה וברל") לא לוקח שבויים בסרטו השני באורך מלא ומייצר את אחד הסרטים האינטנסיביים, קודרים ומזעזעים שנראו אי פעם בקולנוע הישראלי. סרט שגורם לצופה לרצות לעיתים להתיק את עיניו מהמסך, על אף שמרבית מהזוועות המתוארות בו מתרחשות מחוץ לטווח המצלמה.
פרסומת
עלילת הסרט עוקבת אחר דינה (ניקה באק המצוינת), בחורה צעירה שעוזבת את באר שבע כדי לגור עם בחור שפגשה. הפתיחה האופטימית משתנה בפתאומיות כשהיא נגררת מעולפת על ידו לבניין ברחוב פין (בניין שבמציאות היה ידוע לשמצה כמאורת סמים וזנות), שם מזריקים לה במשך מספר ימים הרואין, מאלפים אותה באלימות להיות צייתנית וכופים עליה לעבוד בזנות בתמורה לסמים שימנעו ממנה את ה'קריז'.את בית הבושת מנהל בקשיחות יהודה (אימרי ביטון, "שעת נעילה") שחוטף צעירות נוספות כמו דינה וממכר אותן לסמים בכדי שיעבדו. הוא נתון למרותו של בוס אימתני אף יותר (בגילומו של רמי הויברגר), שלא מהסס לחתוך אצבעות למי שמחליט לשפר ולו במעט את תנאי העובדות. נקודת האור היחידה של דינה נמצאת בדמותה של פרוצה מבוגרת יותר (ריימונד אמסלם) שחונכת אותה ומנסה לחזור לקשר עם בנה שנלקח ממנה.
מנור מתאר ללא רחמים את המתרחש במקום, על האלימות הנוראה, מקרי האונס והניצול המיני והנפשי שבו. הבעיה היא שלעיתים נדמה כי הניסיון לזעזע, גובר על הצורך בריאליזם. תעשיית הזנות כוללת מספיק קשיים גם ללא צורך בהפרזה קולנועית שיוצרת הקצנה גרפית של מציאות עגומה דיו. כך "הבית ברחוב פין" הוא סרט שנותן לצופה אגרוף אחר אגרוף, מותיר אותו מפרפר על הרצפה אך גם מעלה את השאלה האם עשיית הסרט בצורה זו היא לא ניצול רגשי של הצופים בפני עצמו?
אי אפשר להגיד שזה סרט טוב כי זה כל כך אלים, אכזרי ועצוב. איכן זה היה בזמנו המציאות בתל אביב....בהחלת לא מתאים לכל אחת ומתוך המעט אנשים שהיו באולם, חלק כמה והלכו לאחר זמן קצר.
הסרט הנדון הינו סרט ישראלי,כאשר הפעם במרכז העלילה בעיות הסמים והזנות בחצר האחורית של העיר העברית הראשונה(ת"א כמובן).הסרט עצמו לא קצר, איטי משהו אך עם סצינות קשות לעיכול!!אפשרי.
