בעולם שהכל בו מהיר נורי בילגה ג'יילן לוקח את הזמן, מתבונן בפרטים הקטנים ומעביר את גיבוריו מסע רוחני וקיומי מתיש שבו הם מתחבטים במשמעות החיים ובמקומם בעולם. ג'יילן, שהתפרסם קודם כל כצלם מחונן לפני שפנה לעולם הבימוי, ידוע בצילומי הנוף המהפנטים וביכולת ליצור צילומים אפיים גם בתוך חללים סגורים. אבל סרטיו גם ידועים באורכם (הסרט הנוכחי הוא 197 דקות) ובקצב מדיטטיבי וצריך לעיתים סבלנות מברזל כדי להיכנע לקצב האיטי ולמלנכוליה ששורה על סרטיו. מי שיעשה זאת יזכה בחוויה קולנועית מן המעלה הראשונה. לדעת כותב שורות אלו, "על עשבים יבשים" הוא הסרט הטוב ביותר שהוקרן בקאן 2023.סאמט (דניז ג'לילוגלו) הוא מורה שחי באיסטנבול עד שהוצב ללמד באזור נידח במזרח אנטוליה. הוא חוזר מחופשה הישר לסמסטר החורף. מזג האוויר קיצוני ומקפיא. כבר בסצנת הפתיחה המורה עושה את דרכו לבית הספר בשלג טובעני. סאמט מיודד ואף חולק דירה עם מורה אחר בשם קנן (מוסאב אקג'ה) ושניהם מנסים לצלוח את מזג האוויר העגום ובתנאים לא תנאים לקיים שגרת לימוד בבית הספר.
פרסומת
בת טיפוחיו של סאמט היא התלמידה סווים. כמו כל שאר הצעירות והצעירים המגלמים את תלמידי בית הספר בסרט, מדובר בילדה ללא ניסיון משחק שמופיעה בפעם הראשונה מול המצלמה דבר שצובע את הסרט בצבעים אותנטיים. סאמט וחברו מופתעים לגלות כי סווים ותלמידה נוספת התלוננו על שני המורים כי הטרידו אותם והדבר גורר בירור אצל המנהל ובמשרד החינוך המקומי.מבולבל וכאוב על בגידת תלמידתו האהובה, מנסה הגיבור למצוא כוח לחזור לשגרת חייו ובדיוק אז נכנסת לתמונה הצלע הנשית בסרט. מורה בשם נוריי, (השחקנית מרווה דיזדרף שזכתה בצדק בפרס השחקנית בפסטיבל קאן הקודם). שני המורים/חברים מתחילים איתה והדבר גורם לקרע ביניהם, כשבינתיים המנהל חוקר את עלילותיהם של השניים.
כמו התפוח המתגלגל לנהר באיטיות ב"היו זמנים באנטוליה" וכמו הסוסים הנעים באי נוחות באורווה ב"שנת חורף", גם ב"על עשבים יבשים" שם הבמאי את הדגש על האדם הפועל בתוך איתני הטבע. בחשיכה, בקור, כשנדמה שאין ממש סיבה לקום מהמיטה והעצב מרחף כעננה מעל הגיבורים. הדבר שיוביל את הגיבורים לגאולה, גם אם מדומה, הוא התנהגות הומנית וניסיון לשמור על אנושיות בתוך כל האופל שמסביב.מזמן לא זכורות לי סצנות כה יפות ועדינות כמו סצנות החיזור של סאמט אחרי המורה נוריי. בעברה היא ניצלה מפיגוע טרור וכתוצאה מכך היא משתמשת בפרוטזה באחת מרגליה. כתוצאה מהפיגוע נוריי חסרת ביטחון ובטוחה שהיא התגלמות הכיעור, אך סאמט נמשך אליה ומנסה להתקרב אליה ובסצנת השיא של הסרט הם יושבים בסלון הבית ומנהלים שיחה ארוכה שבמהלכה מחכות לצופה כמה הפתעות.במהלך הסרט מופיעים מדי פעם פורטרטים מצולמים של תושבי האזור. המורה מצלם את תלמידיו, המורה קטועת הרגל מציירת וכל צופה מוזמן לפרש את תפקידם של אותם פורטרטים בעלילה (אם בכלל), כולל בסיום הסרט. ג'יילן לא חושש לבצע עצירות מדי פעם בנרטיב כדי לנשום יותר פנימה לנפש גיבוריו ואולי גם לנפשו של הצופה. "על עשבים יבשים" הוא סרט נפלא וג'יילן מוכיח שוב כי כמעט אין שני לו ביצירת קולנוע ששואל שאלות על הקיום האנושי.
תסריט מצוין, שיחות עמוקות ומעניינות. חבל שהסרט כל כך ארוך.
שם:אילתגיל:6716/07/2024 20:52:22
8/10
מורה בבי׳ס של קהילה קטנה,מרוחקת,מנותקת,שההנהלה לא יודעת איך להתמודד עם הקרבה והדאגה האישית שיש לו אל תלמידיו.המורה שיש בו הרבה חמלה ואמפתיה לתושבים כולם,מבין עם הזמן שציפיותיו לא מובנים,ואכזבתו גדולה,עד כדי עזיבה.
שם:ליאורהגיל:10013/07/2024 15:20:51
5/10
יצירת מופית מומלץ לאוהבי סרטי עומק. הדיאלוגים הארוכים הפילוסופיה שהבמאי, הגאון, חלפו בשלוש וקצת שעות ביעף. אישית הייתי ממשיכה לצפות עוד.מעולה