היפרדות ביקורת סרט

לטיילור סוויפט יש שיר שכולל את המשפט ״קארמה היא הבן זוג שלי״. נראה שהבמאית איריס קלטנבק התחברה לשורה זו ודאגה שבסרט שלה קארמה תשחק תפקיד מרכזי בעלילת אוהבים. "היפרדות", הסרט הראשון באורך מלא של היוצרת, זכה בפרס במסגרת "שבוע הביקורות" בפסטיבל קאן בשנת 2023 ומבוסס על סרט קצר, אותו יצרה בשנת 2015.״היפרדות״ מתחיל באותו סיפור ידוע – גבר בשם מילוש מכיר אישה בשם לידיה, הם מבלים ערב רומנטי ביחד אך הוא מבהיר לה שזה היה רק סטוץ. לידיה (חפציה הרזי) היא אישה בודדה. יש לה חברות קרובה עם סלומה, עבודה כמיילדת אך מעבר לכך חייה ריקים. בעוד חייה מתפרקים, חייה של חברתה סלומה פורחים. היא נשואה באושר וכעת גם גילתה שהיא בהיריון. לידיה חסרת המזל מתבשרת על ידי בן זוגה על כך שבגד בה ומיד לאחר מכן אנו נחשפים לניסיון קצרצר לרקום מערכת יחסים נוספת עם נהג האוטובוס המקומי, מילוש, שגם נקטע באכזריות מצידו. לידיה מוצאת מפלט מחייה באמצעות נתינת עזרה לחברתה – בין אם זה בבדיקות רפואיות בתהליך ההיריון, בלידה עצמה (היא מיילדת את התינוקת) ובטיפול בה לאחר מכן, כאשר נראה שהאם סובלת מדיכאון אחרי לידה. יום אחד, כאשר לידיה מסתובבת עם התינוקת בזרועותיה בבית החולים היא מוצאת עצמה פנים מול פנים עם אותו מילוש. לידיה, שלא שוכחת כיצד פגע בה קודם, מציינת בפניו שזו ילדתה והוא האב. מכאן הכל מתחיל להסתבך.בדומה לסרט ״סנט עומר״ של הבמאית אליס דיופ, קיים ניסיון להבין ולחקור לעומק דמותה של אישה המבצעת פעולה מזעזעת. בסרט הראשון, מדובר ברצח ואילו בשני מדובר בחטיפה של ילדה. שני הסרטים נעשו על ידי במאיות צרפתיות צעירות המנסות להשתמש בכלי הקולנועי ובמקרי קיצון אלו כדרך להרהר ולערער על מצבים בהם, מעל פני השטח, קיים קו ברור בין טוב לרע. קלטנבק משתמשת בקריינות דמותו של מילוש על מנת לבחון מקרוב את דמותה האניגמטית של לידיה. קולו המלווה אותנו לאורך הסרט מחייב אותו ואותנו לבחון שוב ושוב את הסיטואציה ואת מקומו בסיפור – האם היו דגלים אדומים בדרך? האם הוא קורבן או משתף פעולה? נראה שלידיה עצמה היא דימוי לאותו דגל אזהרה. לבושה במעיל אדום צעקני שהפך חלק בלתי נפרד מהופעתה. בראיון, קלטנבק סיפרה, שהבחירה באותו פריט לבוש מכילה בתוכה מחווה ל״נהג מונית״ ולמעיל הייחודי שטרוויס (רוברט דה נירו) לבש לאורך הסרט. בדומה לסרטו הידוע של סקורסזה, גם ב״היפרדות״ הדמות אינה נגישה לצופה עד הסוף.יכולתו של הסרט לספר סיפור כל כך אמוציונלי ללא כניעה למניפולציות רגשיות, היא זו שהופך אותו לדרמה עוצמתית אך מאופקת. אנחנו לא מקבלים כל מה שאנחנו רוצים לדעת על הדמות – לא את הרקע הטרגי, סיפורה המשפחתי או אבחונה הפסיכולוגי, אך אנו מקבלים מספיק מידע בשביל להיות מושקעים בכל צעד נוסף שהיא עושה. הקהל מרוויח סרט צרפתי איכותי המציג סוגייה ייחודית ודמות נשית לא קונבנציונלית.