פורמולה 1 ביקורת סרט

הבמאי ג'וזף קוסינסקי כנראה מצא את הדרך לייצר קולנוע הוליוודי אפקטיבי. הקולנוען, שהיה מועמד לפרסים שונים על עבודתו בעיצוב, מגיע מרקע באדריכלות ובהנדסת מכונות. בראשית הקריירה הקולנועית שלו הוא נכשל לחלוטין לייצר קולנוע מעורר הזדהות. הסרטים הראשונים שלו: "טרון - המורשת" ו"אבדון" היו מיצגים ויזואליים קולנועיים קרים ומרשימים אך נטולי כל רגש כן ואמיתי. אם מתעלמים מהחלטורה "Spiderhead" שהוא ביים לנטפליקס, נראה שהוא מצליח לשמור על אחידות קולנועית בשלושת הסרטים הגדולים האחרונים שלו, "רק האמיצים" (2017),"אהבה בשחקים: מאווריק" (2022) ועכשיו עם "פורמולה 1".עם המפיק ג'רי ברוקהיימר ושיתוף פעולה מלא של הארגון מאחורי מרוץ המכוניות F1, עם גישה מלאה למסלולים, למתקנים, המכוניות ושלל דמויות מוכרות מהסצנה, נראה שקוסינסקי הצליח לייצר "אהבה בשחקים: מאווריק" בפעם השנייה. אפילו אנשים שאינם צופים במרוצים בערוצי הספורט השונים עתידים להיסחף לתוך דרמת המרוצים עתירת האוקטן בכיכובו של בראד פיט, שמזמן לא נדפה ממנו כל כך הרבה כריזמה על גבי המסך הגדול. בהחלט שיפור ניכר אחרי שסרטו הקודם "הזאבים" עם ג'ורג קלוני היה אחד המוצרים העייפים והזניחים ביותר של השנה הקודמת, גם הוא של Apple. הסרט עוקב אחר הנהג הוותיק סוני הייז (בראד פיט), שבעבר ניהל קריירה מבטיחה בפורמולה 1 עד שתאונה טרגית אילצה אותו לפרוש בראשית הקריירה כשעדיין היה רק הבטחה. שנים לאחר מכן, הוא משתתף במרוצי מכוניות פחות מסוקרים כמו מרוץ 24 השעות של דייטונה איתו הסרט נפתח לצלילי Whole lotta love של להקת Led Zeppelin. הסיקוונס המרהיב מכניס את קהל הצופים הישר לתוך האווירה המחשמלת של הסרט. בסצנה הבאה מופיע האיש שישנה את שגרת חייו של סוני, ידידו וגם יריבו משכבר הימים, רובן (חאבייר בארדם). רובן היה בעבר נהג מרוצים וכעת מנהל קבוצה המתחרה בתחרויות של פורמולה 1 וזקוקה לקלף מנצח, לג'וקר פראי ובלתי צפוי שיעזור לחברי הקבוצה לחזור אל המסלול.רובן זקוק לסוני כדי שיעזור לו להעביר את הנהג הצעיר והמבטיח, ג'ושוע פירס (דמסון אידריס), חינוך מחדש. פירס חייב ללמוד להיות חלק מהצוות ולהיות הרבה פחות יהיר. הוא חייב ללמוד להתמקד בעבודה ופחות ביחסי ציבור לעצמו. רובן זקוק למישהו שיעזור לו לאחד את הצוות, ולהגיע להישגים, אחרת הוא ימצא את עצמו ללא עבודה וכל הצוות יפורק. סוני, שנראה בהתחלה לא ממש נלהב מההצעה, בכל זאת מחליט לקחת על עצמו את העבודה, כי עבורו זאת גם הזדמנות אולי אחרונה לגאול את עצמו מכישלון העבר ורגע לפני שהוא יוצא לפנסיה (פיט בן 60 , לא שרואים זאת) הוא יכול לחזור אל הכותרות ואולי סוף כל סוף לזכות בפורמולה 1. יש בעיה אחת: הנהג הצעיר בקבוצה לא ממש מתלהב מהנוכחות של סוני והשניים מתנגשים זה בזה וחייבים ללמוד לעבוד אחד עם השני וגם עם השדים האישיים שלהם כדי להצליח.הצלע הנשית בסרט היא השחקנית האירית קרי קונדון הנפלאה המגלמת את קייט מק'קנה, מהנדסת מבריקה שמתפטרת מעבודתה כדי לעצב מכוניות מרוץ. בעלה זלזל בהחלטתה המקצועית והיא התגרשה ממנו. נראה שיש לה חיבור מיידי עם סוני הסובל מזלזול בגלל גילו ובגלל התאונה שהרסה לו את הקריירה. היא גם מספיק חכמה כדי להבין איך לגרום לשני הנהגים שהאגו מוליך אותם ללמוד להסתדר אחד עם השני. מברית הלוזרים שלאף אחד אין אמון בהם בסופו של דבר יוצא צוות מנצח. מדובר בתסריט נוסחתי לחלוטין ומוכר לעייפה, אבל באופן מפתיע, לעומת סרטים דומים, התוצאה מרתקת. הדמויות השונות בסרט מעוררת סימפטיה, צוות השחקנים הגיע לעבוד והם עושים את המקסימום האפשרי עם דמויות הפלקט שניתנו להם, שאותן הם ממלאים באופי.אחת הסיבות שהסרט על אף אורכו איננו משעמם לרגע, היא החוויה הטכנית הסוחפת שממלאת אותו באנרגיה. הקהל הגיע לחוות את מרוצי פורמולה 1 והסרט מספק את החוויה במלואה, במיוחד במסך ה-IMAX. סצנות המרוצים המרהיבות מצולמות באמצעות רחפנים ומצלמות הממוקמות ישירות בתוך ועל המכוניות (פיט נהג בעצמו בסרט). כצופה אתה מרגיש כאילו אתה בתוך המכונית או עליה. כלל לא יהיה מפתיע אם הסרט יהיה מועמד לפרסים טכניים רבים באוסקר כמו הסאונד, עריכת הסאונד, עריכה וצילום. יש כאן מלאכת מחשבת מהמעלה הראשונה. אין ספק שהצד החזק האמיתי של הסרט טמון בחוויית הספקטקל ולא בתסריט שלו. הוא לא ממציא מחדש את ז'אנר סרטי הספורט, אבל הוא מספק גרסה מוצלחת ביותר ומבדרת של הז'אנר. "פורמולה 1" הוא קולנוע שכל כולו אדרנלין טהור.