הקולנוע הישראלי ידע לאורך השנים לא מעט קומדיות שהפכו ללהיטי ענק, מקלאסיקות כמו "סאלח שבתי", "גבעת חלפון", "חגיגה בסנוקר" ו"אסקימו לימון" ועד "לשחרר את שולי", שיצא ב-2021 והפך לאחת ההצלחות הגדולות אי פעם בקולנוע המקומי. הוא הגיע ממש עם פתיחת אולמות הקולנוע מחדש אחרי מגפת הקורונה והצליח להביא למעלה ממיליון צופים, וגם הוכיח שלקומדיות עממיות ומוגזמות יש עדיין מקום בלב הקהל הישראלי.השבוע מגיע לבתי הקולנוע סרט ההמשך "לשחרר את שולי סאן", שממשיך עם אותה נוסחה טיפשית ומהנה, כזאת שמבדרת את הקהל בלי שום תחכום או ניסיון להפוך למשהו שהוא לא. זהו גם ניסיון מובהק לבסס סדרת סרטים שתיזכר כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה הקומית של הקולנוע הישראלי, דווקא בזכות הפשטות שלה, שמזכירה שלפעמים כל מה שצריך זה הומור בגובה העיניים, בלי יותר מדי תחכום.
פרסומת
הפעם העלילה שולחת את השלישייה ליפן, שם הם מגלים כי שולי (דוד שאול), בנו של אביהו (ציון ברוך), נחטף שוב, והפעם על ידי היאקוזה במסעדה שבה עבד. בצלאל ונתי (אסי ישראלוף ושלום מיכאלשווילי) מצטרפים להצלה, כשאליהם מצטרפות שתי דמויות חדשות: בת שבע (או "בת סבן"), בגילומה של אמה מדינג, וגם דמות נוספת בשם רובוקו - רובוטית בדמות אישה שמביאה עמה עוד שכבת שטות משעשעת שמצליחה לעבוד בהתאם לסרט.אין מה להוסיף או לחדש לגבי שלישיית מה קשור. הם כבר שנים בין הקומיקאים הבולטים והאהובים בארץ, וגם הפעם כמו בסרט הראשון, הם מציגים את אותו ההומור המוכר שממשיך לסחוף את הקהל. בין אם תאהבו או תשנאו, הכריזמה הייחודית וסגנון ההומור המיוחד שלהם ממשיכים להיות הלב הפועם והגורם המרכזי להצלחה המסחררת בקופות. הם יודעים את העבודה, והם הוכיחו כבר מספר פעמים שהם יכולים לעבוד עם כל תסריט, לא משנה עד כמה בעייתי הוא.
בהשוואה לקודמו, סרט ההמשך מעט יותר מגובש. העלילה אמנם עדיין מטופשת במכוון, אך הפעם מצליחה להחזיק סיפור קוהרנטי עם התחלה, אמצע וסוף. הסרט מנסה לשלב בעדינות את סגנון תעלומות הרצח יחד עם הקומדיות ההוליוודיות הילדותיות, אך כולו נשען על הכישרון של הכוכבים שלו והסגנון המוצלח שלהם, שצועק ישראליזם בגאווה גדולה. יש בו גם לא מעט רפרנסים לדמויות אהובות בארץ ואפילו כמה לסרטים הוליוודים מצליחים.על אף שהוא דבילי במכוון, "לשחרר את שולי סאן" מצליח לשעשע בדיוק בזכות היכולת שלו להתפרע ולחרוג מעבר לגבולות שהוליווד בדרך כלל מציבה לסרטים שלה באותו ז׳אנר. הוא פונה לקהל הישראלי, מדבר בשפה שלו ומתאים לו כמו כפפה ליד. זה בדיוק מה שמייחד אותו ואת קודמו מיצירות דומות ברחבי העולם שלא תמיד מצליחות להתחבר עם הקהל המקומי. בשנים האחרונות ראינו בישראל עוד סרטים בסגנון זה, כמו "מזל חתולה" של חנן סביון וגיא עמיר וגם הסרט "ההילולה", הספין אוף לסדרת הקומדיה של שלום אסייג "שנות ה-80", וסרט ההמשך שלו שמוקרן במקביל בבתי הקולנוע.אז "שולי סאן" אולי לא שונה בהרבה מהסרט הראשון, אבל הוא מדבר אל הקהל הישראלי בשפה שלו (גם כשהוא נוסע עד יפן ועובר על רוב כללי הפוליטיקלי קורקט) ומבצע בדיוק את מה שהוא מבטיח - בידור קליל, מצחיק ולא מתנשא – גם אם לא מדובר בהומור איכותי במיוחד. הוא מציג את שלישיית מה קשור עם הומור חסר מעצורים ומוכיח שלפעמים כל מה שצריך בשביל לצחוק וליהנות מחוויה קולנועית, זה חיבור אמיתי לקהל.
לא להתקרב
אין מה להשוות לקומדיות הישראליות האהובות. כשהמשחק לא אמין, אז שום דבר לא עובד. טעויות בבחירת השחקנים, החל ממה קשור ועד השחקנית היפנית הראשית. נראה שהטקסט נכתב כלאחר יד, אין השקעה מינימלית. חבל, כי נראה שהושקע תקציב לא קטן בסרט, אבל הליהוק והתסריט חלטורה.
אסקפיזם, סרט טיפשי אבל לא מפסיקים לצחוק. החיוך לא יורד מהשפתיים.
שלישיית "מה קשור" מצחיקים בגובה דשא, אבל מצחיקים.
ומה צריך יותר מזה בימים טרופים אלה ?
צחקנו, ונהננו.
וזה בערך באותה רמה של כל הסרטים הגדולים שצחקנו בשנים הראשונות שנעשו כאן מקום המדינה - שהם אמנם "גובה דשא" אבל מצחיקים.