חלומות ביקורת סרט

הסרט ״חלומות״ נפתח עם צעיר מקסיקני שנכנס לארצות הברית כמהגר לא חוקי באמצעות מבריח. הוא מגיע לקליפורניה, שם הוא מתגנב לבית בשכונה בורגנית. אנחנו מגלים שזהו פרננדו (אייזק הרננדז), רקדן בלט מקצועי. הוא הגיע לדירה של בת זוגו, ג׳ניפר (ג׳סיקה צ׳סטיין), בתו של אוליגרך שמנהל גם קרן פילנתרופית. כבר מהדקות הראשונות אפשר לחוש שמערכת היחסים ביניהם אינה בריאה במיוחד, וזאת לא רק בגלל פער הגילאים המכובד בין בני הזוג, כאשר ג׳ניפר משמעותית מבוגרת מפרננדו. האהבה אמנם אמיתית, אבל קיים מטען כבד בין השניים בגלל פערי המעמדות ביניהם ויחסי הכוח מושפעים בהתאם. זהו סרטו התשיעי של הבמאי המקסיקני המתגורר בישראל מישל פרנקו (״זכרונות״), שבכורתו העולמית הייתה בפסטיבל ברלין השנה.עבור כל מי שצפו בסרטים קודמים של הבמאי, עצם הידיעה שמדובר בסרט שלו מהווה מספיק מידע כדי להבין שהעלילה לא הולכת לשום מקום חיובי במיוחד. אך ״חלומות״ מנסה במערכה הראשונה שלו לגרום לצופה, בדומה לשני בני הזוג, לקוות שאולי מערכת היחסים הזאת כן תעבוד. אולי הם יתגברו על הפערים ביניהם. מספר סצנות, ובמיוחד סצנות המין, ממחישות זאת. הכימיה והתשוקה בין הרננדז וצ׳סטיין כמעט אמיתיות. פרנקו נכח באחת מהקרנות הסרט בפסטיבל ירושלים, שם הסביר על שיטת העבודה שלו עם השחקנים. בימי הצילומים, הם יצלמו לפעמים עשרות טייקים של אותה סצנה, אבל הם לא כולם זהים. השחקנים מעורבים בעריכת התסריט בזמן אמת, ומתאימים את הדיאלוג והתנהגות של הדמויות כדי שהם ירגישו יותר אמיתיים. השיטה הזאת מקנה ל"חלומות״ אותנטיות שלא נפוצה במיוחד בקולנוע. המרחקים שאליהם פרנקו הולך כדי לחשוף את האכזריות הטמונה במערכת היחסים של ג׳ניפר ופרננדו הם קיצוניים, ושני השחקנים הראשיים הולכים עם הבמאי לכל אורך הדרך. גם ג׳ניפר וגם פרננדו מתאכזרים רבות אחד כלפי השני, וממחישים את הסטריאוטיפים המגעילים ביותר על אמריקאיים לבנים ובורגנים לעומת מהגרים מקסיקנים בלתי חוקיים במעין אלגוריה.התוצר הוא סרט מטלטל, גם עם מראות מזעזעים של מערכת יחסים אלימה וגם באמצעות רמזים. מעבר לכך, פרנקו גם ביסס חלק מהסצנות הנוספות ב״חלומות״ על מקרים אמיתיים. למשל, סצנה שבה נראה תא בוער של עצורים, מבוססת על מקרה אמיתי של מחאת מהגרים עצורים. כך ״חלומות״ מקרקע את תכניו הנוראיים על בסיס המציאות הזו. דווקא הקיצוניות הזו היא המקום שבו ״חלומות״ מפספס. מתוך ניסיון להראות דואליות של רעילות במערכת היחסים, העלילה מכילה מעין בגידה בדמויות כפי שהצופים מכירים אותן. נוסף על כך, פרנקו משתמש בנושא הרגיש של תקיפה מינית בתור מכשיר עלילתי. הנושא אמנם בא לידי ביטוי בסצנה שעשויה היטב, שגם אינה עושה שימוש סנסציוני באונס כשלעצמו, אבל עצם הסצנה במהותה נוגדת אפיונים שנקבעו קודם לכן של אחת הדמויות. בנוסף, גם אם זו אינה כוונתו של פרנקו, המשמעות הסמויה הפוליטית של הסצנה עלול לאשרר דעות קדומות של חלק מהצופים. זוהי סצנה מיותרת שהשפעתה על נקודת הסיום של הסרט לא קריטית, ורק משמשת כדי ליצור הקבלה לא נדרשת בין שתי דמויות.דרך עשייה קולנועית מקצועית והפגנת משחק מרשימה, ״חלומות״ פוגע במטרתו של הבמאי מישל פרנקו ליצור קולנוע דרמטי אחר, בלתי נתפס ונועז, לפחות ברובו הגדול. אין ספק שכל המעורבים בהפקת הסרט הביאו מכישרונם לתפקידיהם, אך זהו מקרה שבו דווקא הפרטים הקטנים פוגעים בחוויה בשלמותה, גם אם הם לא הורסים אותה לחלוטין.