כן ביקורת סרט

נדב לפיד הוא בעיניי אחד מגדולי הקולנוענים הישראלים מזה שנים. יצירותיו חובטות בצופה ללא רחמים ומספקות שוב ושוב חווית צפייה מאתגרת ומרתקת. בין אם מדובר בחבורת חיילים הרוקדת בבונקר או בילדי גן ילדים הנתקלים במצלמתו של שי גולדמן, הצלם שאיתו מרבה לפיד לשתף פעולה, הבמאי הנועז מצליח פעם אחר פעם ליצור קולנוע שהוא הרבה מעבר לקולנוע - סרטיו הם שירה המשולבת בניסיון לפענח את החיים ולנסות להציע לצופה נקודת מבט על המסגרות והכללים המכתיבים את חיינו."כן" הינו לטעמי סרטו השאפתני ביותר של לפיד. הסרט עוסק באמן ג'אז ישראלי ובאשתו רקדנית הבטן (אריאל ברונז ואפרת דור), שמופיעים בכל מני אירועים של העשירים והמנוונים. יום אחד הוא מקבל משימה - לכתוב לחן להמנון הלאומי החדש. הסרט שאורכו שעתיים וחצי שונה בעקבות אירועי ה-7.10 והוא בעיניי תגובה של יוצר למצב שהוא רואה בו אבסורדי ועל גבול הבלתי אפשרי. לפיד נדמה לי כצייר העומד מול בד קנבס ומשפריץ צבע בצרורות. כולם חשופים בסרט לביקורת שלו - הצבא, האזרחים, המדינאים, כשהבמאי מהרהר בקול רם על מדינתו המדממת ואפופת עשן מלחמה ואזעקות. הסרט הופך את גיבוריו של לפיד ליצורים קדומים שאינם מדברים כמעט אלא צועקים, בועטים ונוהמים אחד על השני וגם מוכנים לעשות הכל למען בצע כסף. לפיד עושה שימוש בנוזלי גוף וסרטו לא מיועד לכל אחד אלא לכאלו שמוכנים לצאת איתו למסע אמנותי מפרך ומאתגר.לפיד יוצר סרט מוגזם בכוונה תחילה שבו הכל גדול מהחיים (וגם מהמוות). זהו סרט סופר פרובוקטיבי שבוודאי יעורר תגובות נזעמות בישראל וגם בעולם. יהיו כאלו שיאשימו את לפיד בשטחיות, אבל אני מצאתי בסרט דיון כואב ומעמיק במצב שבו שרויה מדינת ישראל שלפיד אוהב בכל ליבו ודואג ודואב את מצבה. באחת הסצנות היפות בסרט נעמה פרייס (אשתו של לפיד בחיים) מגוללת בפני גיבור הסרט את סיפורי הזוועה של ה-7 באוקטובר וגם מנסה להביא בפניו את הסבל של האוכלוסייה בעזה. אי אפשר להישאר אדיש לסצנה הזו בפרט ולסרטו המבריק של לפיד בכלל. בין אם מדובר בסצנת הפתיחה במסיבה נהנתנית לצלילי "Be My Lover" או בסצנה נפלאה ביאכטה מטלטת בין הגלים או בליקוק נעליו של פטרון רוסי מסתורי - לפיד תוקף את הצופה וממש מכאיב לו בניסיונותיו לזעוק את המצב הבלתי אפשרי של מדינת ישראל שאחרי 7 באוקטובר. אורכו של הסרט -שעתיים ומחצה - לא אמור להרתיע את מי שמוכן להתנסות ברכבת ההרים (והשדים) של לפיד שמוכיח שוב שאין שני לו, בוודאי בישראל, ביכולתו להעביר את חזונו למסך."כן" הינו סרט שותת דם (לא רק מטאפורית) לכל אורכו. סרט שייזכר עוד שנים כאחת התגובות האומנותיות החשובות למצב בישראל בכלל ולאירועי 7 באוקטובר בפרט ויישאר כאן הרבה אחרי חרמות אמנותיות של שרים כאלה ואחרים. לרוץ ולראות ואז לראות שוב.