תמות אהובי ביקורת סרט

לפני מספר חודשים ג'ניפר לורנס התארחה בתוכנית האירוח של אנדי כהן ששאל אותה את השאלה הבאה: "בסולם מאחד עד 10, כמה הבנת מהסרט שלך 'אמא!'?" השחקנית השיבה ברוח הומוריסטית כמו שרק היא יודעת: "תשמע, באותה תקופה שכבתי עם הבמאי (דארן ארונופסקי), אז... חמש?". מעניין מה יהיה לה להגיד בעוד מספר שנים על סרטה החדש "תמות אהובי" בבימויה של לין רמזי ("חייבים לדבר על קווין") שבהחלט נותן פייט ל"אמא!" בערפול מסרים.רמזי פועלת במחוזות הקולנוע הגולמי, הכן והלא מתפשר ואף פעם לא התיימרה לבדר את הקהל הרחב. ניתן להגיד שהיא ממשיכה באותו קו עם "תמות אהובי" ואף מעבר לכך. סבלנות הקהל נבחנת שוב שוב בקצב איטי ורצף אירועים מרתיעים, אך הפעם ללא תגמול ראוי שיגרום לקהל להזדהות עם הגיבורה הראשית שמצבה הנפשי הולך ומידרדר, כפי שיוצרים אחרים הצליחו לעשות זאת בעבר כמו בסרטים "מלנכוליה" ו"ברבור שחור". אחת הבעיות המרכזיות של הסרט היא שלמרות רכבת ההרים הרגשית, הוא מרגיש תקוע במקום מתחילתו עד סופו. ההתחלה יכולה להטעות ולהיחשב כפתיח של סרט אימה – גרייס (לורנס) וג'קסון (רוברט פטינסון, "דמדומים") הם זוג צעיר ומאוהב העוברים מהעיר הגדולה לבית בפרברי מונטנה שירשו מבן משפחה שנפטר בנסיבות מסתוריות. האהבה שלהם מיתרגמת לילד ומכאן הכל רק מידרדר. צעקות, בגידות, אלימות, התמוטטות עצבים, התנהלות לא רציונלית וסיטואציות סוריאליסטיות שאין להן פירוש. זהו רק קצה הקרחון של מה שהזוג עובר.גרייס לא מוצאת את עצמה בבית הכפרי בעוד ג'קסון נמצא בנסיעות עבודה. היא מוותרת על חלומה להיות סופרת, ומשמשת כעקרת בית, כאשר הלידה שלה מובילה לדיכאון. ללא חברים ורק עם אמו של בעלה (סיסי ספייסק) כבת שיח, התסכול של גרייס רק הולך וגובר. הטענה שהיא סובלת מדיכאון אחרי לידה קצת לא מתיישבת עם הטענות של גרייס שהילד שלה הוא הדבר החשוב ביותר בחייה. גם העובדה שהיא פעלתנית ובעלת תיאבון מיני גבוה לא ממש מסתדרת עם הדיכאון שלכאורה היא נמצאת בו. הסבר הגיוני יותר למצב שלה היה יכול להיות הפרעה דו-קוטבית, אבל רמזי לא מספקת הסברים או נימוקים לדמותה של גרייס ונראה שהיא עצמה מנסה לרקוד על כמה חתונות ומפזרת יותר מדי רמזים לכיוונים מרובים. חוסר האיזון בדמותה של גרייס הוא רק קצה הקרחון גם העלילה ומערכת היחסים בין בני הזוג בלתי מפוענחים ולא ברורים. הקהל כמעט ואיננו יודע עליהם דבר. בתחילת הסרט הקהל למד שג'קסון הוא מוזיקאי וגרייס היא סופרת. אחרי הלידה ג'קסון יוצא לנסיעות עבודה וגרייס לא מסוגלת לכתוב שום דבר. לא ברור האם המעבר לכפר, ההורות או שניהם ביחד חירבו את מערכת היחסים שלהם. אולי עוד לפני המעבר המערכת יחסים לא ממש עבדה. לרמזי הפתרונים. גם הפעולות שלהם כהורים צעירים לא הגיוניות. לדוגמה אין הסבר לפעולה כמו לעזוב תינוק ישן לבד בבית ולצאת לנסיעה ארוכה שמסתיימת בהתנגשות בסוס. הם אפילו לא הצליחו להחליט על שם לתינוק בן שישה חודשים.ג'ניפר לורנס היא הדבר היציב היחיד בסרט, שפשוט סוחבת אותו על גבה. לא משנה מה האבחון הפסיכולוגי למצבה של גרייס, לא משנה מה הצעד הלא צפוי הבא שלה, בין אם זה קפיצה אל תוך דלת זכוכית, צלילה בהלבשה תחתונה לבריכה במסיבת ילדים, גירוד טפטים עד זוב דם או זחילה על שש כמו חיית פרא – לורנס שם עם טירוף מהול בדיכאון בעיניים והתמסרות טוטאלית לתפקיד. נראה שהדבר היחיד שרמזי מצליחה לעשות הוא לבחון את גבולות האמפתיה של הצופים באולם הקולנוע לדמותה החידתית של גרייס. לעומת סרטה המצליח ביותר של רמזי, "חייבים לדבר על קווין", הפעולות של הגיבורה הפעם בלתי מפוענחות והתחושה המרכזית בתום הצפייה היא תסכול.לורנס שנעדרה מהמסך הגדול בשנתיים האחרונות חוזרת עם הופעה טוטאלית, אבל היא לא יכולה להציל את הסרט המאוד בעייתי הזה מה שפגע בה בתקופת הפרסים ומנע ממנה מועמדות לאוסקר. לצידה ניתן למצוא את האגדות ההוליוודיות סיסי ספייסק וניק נולטה בתפקידי משנה. רוברט פטינסון ולקית' סטנפילד מתבזבזים בתפקידיהם כבעל והמאהב בחייה של לורנס. "תמות אהובי" ראוי לצפייה רק אם אתם מעריצים שרופים של לורנס או אוהבים את הקולנוע שלכם אמנותי ובלתי מפוענח עם דמויות שמתנהגות באופן גחמני.