סרטו החדש של זוכה פרס האוסקר גבריאל סלבטורה ("מדיטראנו") שייך לז'אנר סרטי האימה אבל בעצם מדובר בדרמת מתח עם היבטים חברתיים. הסרט מבוסס על רב מכר מאת ניקולו אמאניטי, והיה לאחד משוברי הקופות הגדולים באיטליה. למרות הסיפור המקומי הוא נקנה להפצה בעשרות מדינות ברחבי העולם. הסרט מסופר מנקודת מבטו התמימה של מיקלה, ילד בן עשר, המוצא עצמו מסובך בפרשייה הגדולה עליו בכמה וכמה מידות.הזרם הניאו-ריאליסטי שפותח על ידי במאי הקולנוע האיטלקים אחרי מלחמת העולם השנייה, תיאר את חייהם של פשוטי העם: ילדים שעובדים כ"מצחצחי נעליים" או אדם חביב שקנה אופניים רק כדי שיוכל לעבוד בהדבקת מודעות, אבל אלו נגנבו לו. "אני לא פוחד" מתייחס אל הזרם הקלאסי שתיאר את החיים של עלובי החיים בחום ואהבה ולא מתח עליהם ועל מעשיהם ביקורת. היה להם גם מראה ויזואלי אחיד בעזרת צילומים ארוכים ועריכה לא קצבית שניסתה לתפוס את הרגע; השחקנים שכיכבו בסרטים לא היו מקצועיים ומרביתם נאספו ברחוב.
פרסומת
"אני לא פוחד" לא שייך לזרם הנ"ל אבל הוא מתייחס אליו בראייה ביקורתית. דרך עיניו של מיקלה אנחנו נחשפים לעולם הילדים שבו הדמיון פורח והאומץ נובע מתוך תמימות ומחסור בידע לעומת עולמם של המבוגרים המחושב ותאב הבצע, המוכן להעלות קורבן את הילדים התמימים החיים בו.הסרט מתרחש בסוף שנות השבעים, בקהילה כפרית קטנה המוקפת שדות חיטה אינסופיים בהם מבלים הילדים את שעות היום. באחד הימים הם מגיעים למבנה נטוש הנמצא הרחק מהכפר. מיקלה חושף בחצר המבנה בור חפור ובתוכו ילד בן גילו הבטוח שהוא מת. מיקלה מתיידד עם הילד המסתורי ומחליט לעזור לו. את ההמשך לא אפרט כדי לא להרוס.
בקולנוע הניאו-ריאליסטי בשנות הארבעים והחמישים הבמאים טענו שאין לבקר את פשוטי העם כי מעשיהם הנלוזים נובעים מתוך עוני בלתי נסבל שנבע משנים רבות של דיכוי ומלחמה. סלבטורה שואל עד מתי אפשר לפשוע ולא להיענש בגלל המצב הכלכלי. הוא מתאר עולם עצוב, טראגי עם שברון לב, אנשים שרוצים לגעת בעושר ומאבדים את האושר. אנשים שהאופציה היחידה שלהם לצאת מתוך המלכודת שהחיים העניקו להם, התנפצה להם בפנים ויצרה עולם שכולו פחד ואימה.הסרט מבוים במקצוענות מרשימה והצילומים של שדות החיטה מרהיבי עין, אבל מי שגונב את ההצגה הם הילדים שנותנים הופעה מרשימה ובראשם ג'וזפה קריסיטנו המעולה כמיקלה. כל מי שרוצה להתנתק קצת מהעולם שלנו ל 110 דקות ולחוות מותחן אימים דרמטי עשוי היטב, כדאי לו לראות את הסרט הזה, אבל הוא יקבל הרבה יותר מסתם בידור אלא גם אמירה וראיית עולם ביקורתית התואמת גם לעולמנו כיום ואפילו לישראל. אף על פי שהסרט נע בין ז'אנרים קולנועים, הוא עושה זאת בקלילות, אף פעם לא מסתרבל ותמיד משאיר אותך צמוד אל הכסא.
ראיתי היום את הסרט ב-DVD.
לא הייתי אומרת שהוא משעמם, אך בוודאי שלא הייתי מגדירה אותו כסרט אימה. קצת התאכזבתי ממנו.הסוף שלו קצת מפתיע ולכן הציון שלו 6 ולא 5.