סרטה הראשון באורך מלא של הבמאית/שחקנית שרה פולי כבר הספיק לזכות בשלל שבחים ויש כאלה שמנבאים לשתי הכוכבות שלו, ג'ולי כריסטי ואולימפיה דוקאקיס, אוסקרים על תפקידיהן בסרט זה. לעומת השחקניות הנפלאות והשחקן האנונימי שלצידן המפגינים את כשרונם הגדול על המסך, דווקא כישוריה של הבמאית הטרייה ומרובת השבחים מוטל בספק. הסרט "הרחק ממנה" פשוט משעמם למרות הסיפור האנושי קורע הלב שהוא מספק. הסרט איטי מדי, ארוך מדי ונראה שהוא חולה בעומס חשיבות עצמית, מחלה מוכרת של במאים צעירים שמנסים להוכיח כמה הם מוכשרים. אפילו יש סצנה מביכה, עילגת ופוליטית המבקרת את פועלה של אמריקה בעירק וזאת בלי שום קשר לעלילת הסרט.אז למי שלא יודע, אלצהיימר זו חרא מחלה. הזיכרון מתחיל לתעתע ועולם אלטרנטיבי חדש נוצר במוחם של החולים. יקיריהם של החולים נשארים מאחור ובלית ברירה צריכים לנסות לשקם את חייהם כאשר הם יודעים שהאנשים שאיתם חיו את מיטב שנות חייהם לא יחזרו להיות מה שהם היו בעבר. זה בדיוק מה שקורה לפיונה וגראנט (ג'ולי כריסטי וגורדון פינסט). פיונה דווקא הצעירה מבין השניים מאבדת אט אט את זיכרונה ולגראנט אין ברירה אלא לשכן אותה בבית אבות סיעודי. לפי חוקי המקום אסור לו לבקר אותה בחודש הראשון כדי שתוכל להתאקלם במקום. כאשר הוא חוזר אל בית האבות הוא מבין שיש לה כבר מישהו אחר והיא כלל לא זוכרת את הגבר איתו בילתה ארבעים שנה מחייה.
פרסומת
יאמר לזכותה של פולי שהיא במאית מאוד זהירה. היא בהחלט ידעה שהעלילה היא מלכודת לקיטש דביק שיגרום לקהל למרר בבכי. היא הקפידה מאוד והתרחקה כמעט לחלוטין מכול מניפולציה רגשית קיצונית כדי למנוע סערת רגשות שתוביל לאחיזה בממחטות במהלך הצפייה. זו גם הבעיה של הסרט. מאחר והוא מתרחש בעולם קר (קנדה המושלגת) ובאנשים הסובלים מניכור, הסרט משרה בעיקר תחושה של קור. פולי כול כך נזהרה מרגשות שהסרט עצמו קפוא כמעט לחלוטין. שוטים ארוכים ומעייפים יתר על המידה, קצב איטי ללא סיבה והמון צילומים מאוד מתיפייפים של נופים מושלגים.אין ספק שהכוכבות של הסרט עושות עבודה מופלאה: ג'ולי כריסטי המשחזרת כול שטיק קולנועי שאי פעם נראה על גבי המסך בקשר למחלת האלצהיימר ועדיין נראית זוהרת באופן טבעי כתמיד. אולימפיה דוקאקיס החוזרת לגלם את הקשישה הקולית ביותר בעיר. תפקידים שרבים מנבאים להן מועמדות לגלובוס ולאוסקר. הביקורות בארה"ב הרעיפו שבחים ולא בהרבה צדק לפי דעתי. כריסטי מופלאה אבל לא מחדשת דבר ודוקאקיס חוזרת על אותם תרגילים מ"סיפורי סאן-פרנסיסקו" ו"המסיבה". התפקיד הקשה ביותר בסרט דווקא שייך לדמות של גראנט בגילומו של גורדון פינסט.
פינסט, שחקן קנדי ותיק שזהו תפקידו הראשי הגדול ביותר בסרט קולנוע, גונב את ההצגה בעזרת דמותו המורכבת של גראנט. הגבר המאבד את אשתו ועדיין יעשה הכול כדי שהיא תהיה מאושרת גם אם היא כלל לא זוכרת אותו ואת ארבעים השנה שהם חיו ביחד. בעוד שהוא ממשיך לבקר את אשתו הוא מפתח מערכת יחסים רומנטית עם קשישה נוספת המגיעה לבקר את בעלה המאושפז במקום ובעצם משמש כבן זוגה החדש של פיונה. פינסט פשוט מעולה. הוא מגלם דמות מורכבת ואנושית מה שקשה להגיד על שתי השחקניות המעולות שמצליחות ליצוק אופי ועניין בסטריאוטיפים שהן מגלמות."הרחק ממנה" הוא מסוג הסרטים "החשובים". יש לו במאית שהיתה בעבר הקרוב מאוד שחקנית קנדית מתוחכמת. יש לו סיפור קורע לב מבוסס על סיפור קצר נודע מתוך רב מכר. יש לו שתי שחקניות ותיקות, איכותיות ומוערכות מאוד. הוא עשוי כסרט כבד כלומר ארוך מדי וללא קצב. מאוד רציתי לאהוב את "הרחק ממנה" שתי שחקניות שאני משוגע עליהן, הבמאית עצמה היא שחקנית מעולה והביקורות בחו"ל והעלילה רק עוררו בי רצון עז לצפות בסרט. התוצאה היתה אכזבה. סרט אומנותי קטן, מנופח מעודף חשיבות עצמית ומאוד מאכזב – לפחות השחקנים מצליחים להציל קצת את העסק.
ראיתי די ממזמן ואני זוכרת לסרט הזה חסד נעורים. הוא באמת מצליח לגעת בנושא רגיש ולעורר את הצופה לרגשות רדומים. גם אם לא כל הסצנות ראויות להיות אכן אמינות כמו המאמץ שהושקע בכך, המשחק היפה של השחקנית הראשית מרכך את סימני השאלה והעלילה מצליחה למחוק את הנפילות הללו.
לא עושה טעם לעוד אבל משביע את החיך. וגם זה מספיק
הרחק ממנה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות