הפינגווין: ביקורת מיני סדרה

The Penguin Series Review

עומר אפריאט על "הפינגווין: ביקורת מיני סדרה":
"בניגוד למתחרים ממארוול, כאן למעשים יש השלכות אמיתיות"

שתף/י

משחק קולין פארל כריסטין מיליאוטי קלנסי בראון

פשע

ביקורת סדרה להפינגווין: ביקורת מיני סדרה מאת עומר אפריאט | כתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"דרמה איכותית"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.5/10

מדד פופולריות

4.4/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

סדרת הספין-אוף "הפינגווין" ממשיכה בדיוק מהמקום בו הסרט "באטמן" (2022) נגמר וממשיכה את אותו קו ריאליסטי ו-ויזואלי שאפיין אותו. חליפות גיבורי העל אינם, הכחדת העולם אינה עומדת על הפרק, ואין שום כוחות מיוחדים שיגרמו לדמות לחזור מהמתים או להינצל מכדור תועה. התוצאה היא סדרה עם טון רציני וכמעט חסר הומור, דמויות מורכבות שאנחנו לא יודעים אם לאהוב או לשנוא, ותחושת סכנה אמיתית, כשבניגוד למתחרים ממארוול, הפעם למעשים יש השלכות אמיתיות. לא לחינם רוב ההשוואות של הסדרה הולכות אל דרמת הפשע "הסופרנוס" ולא אל סדרות גיבורי-על אחרות. בסצנת הפתיחה המעולה של הסדרה אנחנו רואים בעריכה מקבילה את מבזקי החדשות שמזכירים לנו את מותו של ראש משפחת הפשע קרמיין פלקונה, ואת הפיצוצים שגרמו להצפת העיר גות'האם במקביל להצגת דמותו של אוז קוב - הפינגווין (קולין פארל), כשברקע הפסקול מהסרט "באטמן". מסצנה זו, המוזיקה מתחלפת כמעין העברת שרביט אל סיפור עם גיבור חדש, ואנו עוקבים כיצד אירועים אלו השפיעו על ארגוני הפשע בגות'האם וכיצד דמותו של אוז תנסה לנצל את המצב ואף להרוויח ממנו. במקביל, דמות חשובה לא פחות היא של סופיה פלקונה (כריסטין מיליאוטי, "איך פגשתי את אמא") – בתו של קרמיין וטוענת לכתר חדשה שרק השתחררה מבית החולים הפסיכיאטרי "ארקהם" (אותו אחד שבו מאושפז ארתור פלק ב"ג'וקר: טירוף בשניים").

האתגר של הסדרה הוא עצום. לקחת דמות של פושע מפוקפק ואקסצנטרי שגנבה את ההצגה בסצנות המעטות שהופיעה בהן במהלך "באטמן" ולהפוך אותה לפרוטגוניסט רציני שלא רק צריך להחזיק סדרה על גבו, אלא גם לגרום לנו להיות בעדו. לשם כך היא בוחרת במכוון להעמיד אותו מול אנטגוניסטים נבזיים כמותו, ואגב, זוהי הסיבה שהבחירה להשאיר את דמותו של באטמן מחוץ לסדרה היא כה מוצלחת. הסדרה מעמיקה את דמותו דרך היחסים שלו עם אמו (שהם החלק המוצלח ביותר בסדרה), ומראה לנו צדדים "טובים" דרך מערכת היחסים האבהית שלו עם ויק – נער יתום שהוא בוחר לקחת תחת חסותו במקום להרוג אותו. עם זאת, חלק מהקסם של הדמות אובד בדרך, והיא מצליחה לסחוב את הסדרה אבל בצליעה. הדמות שבאה לעזרתו היא זו של סופיה. דמות שזוכה לזמן מסך נרחב ולהעמקה כזו שמחייבת אותנו לא להיות לחלוטין נגדה גם כאשר היא עומדת אל מול אוז. כך שבמהלך העימותים ביניהם, אנחנו צריכים כמעט לבחור צד בדומה לנעשה ב"בית הדרקון" ולעיתים להתקשות להזכיר לעצמנו שאנחנו צריכים לרצות ששניהם יפסידו. סיפור המקור של סופיה עם עברה ב"ארקהם" וכל דרמת משפחות הפשע הן אחת מנקודות החולשה של הסדרה והן בין צפויות ומאוסות לבין פורנו התעללות בדמויות שרק אמור להיות כואב ודרמטי לצפייה.

העימות בינה לבין הפינגווין הוא כמעט מטאפורי. עימות בין הגבר הנכה ממעמד הפועלים שצריך להילחם כדי להשיג כבוד והערכה לבין האישה שנולדה למשפחה עשירה אך נוראית שלא זכתה להזדמנות שמגיעה לה בגלל היותה אישה. שניהם היו צריכים להילחם כדי שיסתכלו עליהם כשווים וראויים, ושניהם יעשו הרבה כדי להוכיח את עצמם כמתאימים ביותר, על אף ולמרות המגדר או הנכות שלהם. הסוף של הסדרה, מבלי להיכנס לספוילרים, מדגיש עד כמה היא שיר הלל לאנשים שמתעלמים מהם ונוטים לזלזל בהם. הבחירה לעשות גרסת סולו חדשה לדמות של באטמן לאחר טרילוגיית "האביר האפל" המופתית היא אמיצה ומאט ריבס עבר את המשימה בהצלחה אחרי שעשה גרסה עוד יותר ריאליסטית לדמות. לאחר כל השינויים בוורנר ובדי.סי עם הקמת היקום הקולנועי החדש שלהם, מעניין שההצלחה של "באטמן" הביאה לכך שמרחיבים את היקום של מאט ריבס ונדמה כי זה לא ייעצר רק עם "הפינגווין". כרגע היא מוגדרת כסדרה מוגבלת (כזו שלא יהיו לה עוד עונות) אבל עם מספיק מועמדויות וזכייה מאוד אפשרית של קולין פארל על התפקיד, אולי הפינגווין עוד לא אמר את המילה האחרונה שלו.

עומר אפריאט | כתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י