הסדרה "יאפא" נפתחת בתיאור גרפי של השבר בין הזהויות היהודיות והערביות בעיר יפו המסמלת את האופציה לחיים משותפים אך גם את המכשולים הרבים שלה. שם הסדרה הוא שמה של יפו בערבית והסדרה מציגה את הכיתוב הזה כשהוא משתבר על השם העברי "יפו" והשם הערבי באותיות ערביות. זהו הדימוי החזותי לנושא של הסדרה, החיים המשותפים בין יהודים לערבים, הכוללים חברויות אמיצות ומערכות יחסים זוגיות המועמדות במבחן יום יומי. האם אפשר לקיים חיים משותפים על רקע המתחים הדתיים והלאומיים שמאפיינים כל רגע בחיי הדמויות? האם אפשר להיות שוטר ערבי ב"משטרה יהודית" מבלי להפוך למשת"פ של השלטון? האם אפשר לנהל את הזהויות המורכבות הללו בלי לאבד חלק מהותי בזהות שלך?
יוצרת הסדרה היא ליאורה קמינצקי, תסריטאית ויוצרת ותיקה ("כפולים, "אדומות") ותושבת יפו, שגם ביימה את הסדרה עם מיכאל מאיר. האירוע המחולל הוא ירייה שפוגעת בעדי, נערה יהודייה (נטע רוט, "לבד בבית" ), כשבן זוגה הערבי אדהם (ארכאן טאריף), נמצא איתה. אביה של עדי (אלון פדות, "מישהו לרוץ איתו") הוא קבלן שנעזר באיש שב"כ הנודע בכינוי קפטן יוסי (זוהר שטראוס, "שטיסל") בהכנסת פועלים לאתר הבנייה שלו. אמה (נטע ריסקין, "נאנדאורי") כותבת ספר בישול פלסטיני עם חברתה הטובה (שאדן קנבורה) ומאמינה בדו-קיום. דמותה היא אולי שיקוף של דמות היוצרת, המאמינה בדו-קיום ובחברות אמיתית בין יהודים לערבים, אך לוקה בנאיביות.
פרסומת
סכסוכים בין משפחות על רקע סחר בסמים הם חלק מרכזי בעלילה. סאמר (אמיר ח'ורי, "תמונת הניצחון"), שעל האופנוע שלו רכבה עדי בעת שנורתה הוא אחיו של אדהם. השוטר הקהילתי אמיר, (שאדי מרעי, "פאודה"), החוקר את פרשת הירי, נשוי לנעמי (עינת הולנד-סייח) שמשפחתה מתנגדת ליחסיהם. הוא מצוות לסשה (לנה פרייפלד, "מגרש הרוסים"), שאינה בדיוק ששה לשתף איתו פעולה. הדינמיקה ביניהם, כמו בסדרות מתח רבות, נעה מחוסר רצון ראשוני לשיתוף פעולה אפקטיבי.
השפה הערבית היא השפה המדוברת בסדרה לצד העברית. הצופה היהודי מעומת עם החוויה של אי-הבנת השפה, בעוד הדמויות הערביות ברובן דוברות היטב את שתי השפות ואף משלבות מילים רבות בעברית בתוך הערבית. גם הכתוביות בפתיחת כל פרק, המראות כמה זמן חלף מאז האירוע המחולל שלו, מתחלפות בין עברית לערבית. הנוכחות של השפה הערבית היא דבר משמעותי, על רקע פחד ואף גזענות הנוכחים במרחב הציבורי. "יאפא" לא מציירת תמונה ורודה של המצב. הכותרת של הפרק המסיים שלה, "אזרח סוג מת", מעידה על הפסימיות ביחס לגורלם של ערבים במדינת ישראל, שבה הרצח בחברה הערבית הוא מכת מדינה.
הסדרה מצטיינת בתיאור יחסים אנושיים בעולם מורכב ומלא דילמות. דוגמה בולטת היא תיאור היחסים בין שני האחים, סאמר ואדהם. האחד מסובך בסחר סמים ועמוק בעולם הפשע והשני סטודנט למשפטים באוניברסיטה ובן זוג של נערה יהודייה. סאמר מרגיש פגוע מיחסה של האם (סלווה נקארה, "עבודה ערבית"), המעדיפה את "הבן היהודי" שלה, כפי שהוא אומר באירוניה מרירה לאחיו. המורכבות הזאת מאפיינת חלק מהדמויות בסדרה, אך יש דמויות שאינן מתעלות מעבר לסטראוטיפ. דוגמה בולטת היא איש השב"כ המושחת, שמתואר כנבל חד-ממדי.
למרות כמה פיתולי עלילה שאינם בדיוק הגיוניים, "יאפא" מותחת מתחילתה עד סופה. היא מגובה בשחקנים מצוינים, בהם בולטים אמיר ח'ורי בתפקיד סאמר, סלווה נקארה כאמו ושאדי מרעי כאמיר. אין כמו יפו בלילות והצילום של העיר בלילה משקף זאת יפה. הסדרה מצליחה להעביר באותנטיות את תחושת החיים המשותפים על כל הבעייתיות שלהם, אך גם את הפוטנציאל לשיתוף פעולה אמיתי. אולי יש תקווה לקיום משותף שבו שתי השפות יישמעו ביחד, והשבר שבין יאפא ליפו יתאחה. אשרי המאמין.
רוצים להיות הראשונים לפרסם כאן ביקורת גולשים? לחצו על הכפתור והעלו ביקורת סדרה