בקומדיה החדשה של הבמאי היהודי ניו-יורקי בן יונגר ישנם כל המרכיבים להיות להיט היסטרי בארצנו הקטנטונת. הומור יהודי כשר, נוכחות מאסיבית של העיר הכי וודי אלנית בעולם - ניו-יורק וכמובן מריל סטריפ שחוזרת אל השורשים הכשרים שלה בתפקיד קומי מעולה שגונב את ההצגה מאומה ת'ורמן ובריאן גרינברג גיבורי הסרט. תערבבו את הכול ביחד ותזרקו לתוך הבחישה תסריט משעשע ותקבלו קומדיה שלעיתים קרובות קורעת מצחוק ובשאר הרגעים רומנטית במידה. מין קוקטייל בין וודי אלן של "מנהטן" ו"אנני הול", ללהיט המקומי של עמוס קולק "אוכל מהיר, נשים גנובות".קשה לכתוב משהו רע על סרט שצחקת בו. למרות חיבתי לתפוח הגדול, והמשחק הכביר של מריל סטריפ שמשתמשת בכל מניירה שנמצאת בלכסיקון כדי לקרוע אותנו מצחוק, הסרט הזה די תקוע באמצע הדרך. לקראת סוף הסרט אפשר להבין את הלבטים שעמדו לפני יוצר הסרט שלא ממש ידע איזה סוף לבשל לנו, כי לא משנה מה יהיה הסוף, יהיה מי שיבקר אותו ולכן התחושה שהולכת ומצטברת לקראת הסוף שבן יונגר בישל לעצמו קלופס ועכשיו הוא פשוט קשה מדי מכדי לאכול אותו.
פרסומת
"פשוט מאוהבת" רוצה להיות קומדיה רומנטית ובאותם רגעים הוא גם מצליח. הוא גם רוצה להיות קומדיה יהודית מבית טוב ובאותם רגעים הוא הרבה יותר ממצליח. הצרה היא שהוא גם רוצה להגיד משהו על מערכות יחסים בין נשים מבוגרות לבחורים צעירים וכאן הוא הופך לסרט מבולבל. מכמה סיבות: הראשונה הוא לא מחדש בגרוש. השנייה היא שהאמירה שלו רחוקה מלהיות נועזת. השלישית היא שלמרות השמרנות הוא מצליח לנמק אותה בדרך ראויה אבל עם זאת קצת מקוממת.העלילה כפי שאתם מבינים עוסקת בבחור בן 23, יהודי כשר בשם דיויד שחולם להיות צייר וזאת למרות שאמו הפסיכולוגית לא כל כך מאמינה בכישוריו. יום אחד הוא פוגש ברפי, נוצרייה חטובת גזרה, שהיא גם מפיקת צילומי אופנה שזה עתה התגרשה. רפי בת 37, ולמרות הפרשי הגיל השניים מפתחים מערכת יחסים לוהטת ואוהבת. הטוויסט העלילתי מופיע בדמות האם השתלטנית. מסתבר שרפי היא פציינטית של אמו של דיויד, מה שגורם לכמה וכמה סיבוכים בלתי צפויים וגורמים לקהל להתגלגל על הרצפה מרוב צחוק.
אבל אז מגיעים לבעיה המרכזית של הסרט: הדרמה. מה עושים עם מערכת היחסים הלא תקינה פוליטית בין דיויד היהודי הצעיר והכשר לבין רפי השיקסע המתבגרת? באופן מאוד לא ניו-יורקי, יש להגיד, בן יונגר פותר את הדילמה בדרך שמרנית ומפתיעה לא לטובה. אין דרך אחרת מאשר להשוות את מערכת היחסים של דיויד ורפי מאשר למערכת היחסים הלוהטת בין סמנתה אשת יחסי הציבור הלוהטת בת הארבעים לדוגמן הצעיר והמאוד מחוטב סמית'. ב"סקס והעיר הגדולה" הוכיחו שכאשר אהבה בוערת בעצמות בת הזוג המבוגרת לא תמנע מבן זוגה הצעיר להתפתח, לגדול ולראות את העולם. "פשוט מאוהבת" היה יכול ללכת קדימה עם הבחירה הליברלית ולהוכיח לקהל הצופים שבהחלט לא היה מפריע לה להביא ילד לעולם עם הגבר שהיא אוהבת, במיוחד אם הוא נראה כמו בריאן גרינברג.הדילמה הדרמטית נפתרת באופן שהיה משמח מאוד את נשיא ארה"ב. קשר בין יהודי לנוצרייה לא יכול להתקיים. קשר בין אשה בשנות השלושים המאוחרות לגבר צעיר בשנות העשרים המוקדמות לא יכול להתקיים. וככול שאני אוהב קומדיות רומנטיות עם סוף לא רומנטי, דווקא כאן הוא היה נדרש יותר מתמיד. הוא נדרש כאן כי זו לא קומדיה רומנטית רגילה, זו קומדיה רומנטית על מצב שקיים במציאות, שיש לו השלכות חברתיות ופוליטיות. אני בטוח שדודה נוצרייה שצפתה בסרט מאוד אהבה את הסוף והמליצה לחבריה לראות את הסרט, ולמה? כי בן יונגר היהודי הניו-יורקי נכנע לתכתיבים החברתיים שלה. וכאן אני תמה מה וודי אלן שרוחו מעופפת מעל לסרט הזה היה חושב על התוצאה.הדילמה הדרמטית נפתרת בצורה בעייתית. כל העיסוק הדרמטי בדילמה במהלך הסרט נלקח באופן רציני יתר על המידה ואיכשהו בנס יונגר לא מצליח להרוס את האימפקט הקומי העצום שיש לסרט על הקהל. אם אחרי שבועיים אני עדיין מדבר על ההופעה המבריקה של מריל סטריפ אז בהחלט שווה לראות את הסרט כי בוא באמת מצחיק. אם רוצים לבחון אותו מבחינה פוליטית וחברתית התוצאה תהיה עגומה מאוד.