בית הדרקון: ביקורת פרק הפתיחה

House of the Dragon Series Review

ליטן לשינר על "בית הדרקון: ביקורת פרק הפתיחה":
"קל לבנות אימפריה כשמאחוריה עומד בסיס חזק"

שתף/י

משחק פאדי קונסידיין אמה ד'ארסי אוליביה קוק מאט סמית ריס איוואנס

פנטזיה

ביקורת סדרה לבית הדרקון: ביקורת פרק הפתיחה מאת ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

ציון המבקר

"התחלה מבטיחה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

10/10

מדד פופולריות

3.6/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

אם תשאלו את מעריצי סדרת הפנטזיה המצליחה "משחקי הכס" איך נגמרה העונה האחרונה, הם ככל הנראה ישתמשו במילים כמו אכזבה או עוול למעריצים - והם לא טועים. אחרי 7 עונות שהלכו והתחזקו הקצב עצר לפתע עם עונה 8 חלשה ביותר, מעין בזבוז של כל מה שנבנה תחת השם המצליח בשנים שקדמו לה. הכתיבה הייתה עצלה ביותר והתעלמה לחלוטין מכל תהליך שעברו הדמויות. אבל קצת אחרי שהסדרה הסתיימה, לפני 3 שנים וחצי, הודיעו מיד HBO כי הם מתכוונים לסחוט את העולם הדמיוני הזה עוד קצת ואולי להצליח לפצות על הטעם המר שנותרנו איתו. הראשונה ברצף ההבטחות שעולה לאוויר זו "בית הדרקון", הסדרה שמציגה את תולדות בית משפחת טארגאריין הרבה לפני עלייתה של דאינריז וכבר אחרי פרק אחד אפשר לקבוע – היא בדרך נכונה מאוד.

להיכנס לעולם דמיוני עשיר זו לא משימה פשוטה במיוחד, ב"משחקי הכס" היו לנו הרבה מאוד בתים והרבה מאוד דמויות. היתרון של "בית הדרקון" הוא המיקוד במשפחה אחת וכמות דמויות מצומצמת יותר, לפחות בהתחלה. זו סדרה שמגיעה עם בסיס מסוים, הקהל השבוי כבר מגיע כשהוא מאומן ומתורגל לסיפורים מהסוג הזה, אז אמנם יהיה קשה יותר להפתיע אותו, אבל הסבלנות שלו מתבססת על אמון שהיה לו בסדרה שהוא אהב כל כך. לכן ליוצרים יש קצת יותר חופש באופן בו הם בוחרים לחלק את הזמן על המסך ושליטה מלאה יותר בקצב של הסדרה. בתסריט שמבוסס על סדרת הספרים של ג'ורג' ר. ר. מרטין, "אש ודם", נזכה לראות את המאבק שנקרא 'מחול הדרקונים' ונותר רק לתהות כמה הוא יצליח לפצות על העונה האחרונה של "משחקי הכס". "הדבר שיגרום לנפילת הבית זה הוא עצמו", נאמר במונולוג הפתיחה. כפי שכבר ראינו בעבר, הדרמות הגדולות ביותר על הכס הן כאלה שכוללות קשר דם וגם ב"בית הדרקון" המקרה לא שונה. הסדרה מתרחשת 129 שנים לאחר כיבוש שבע הממלכות בווסטרוז על ידי אייגון טארגאריין הראשון ו-172 שנים לפני עלייתה של חאליסי. בפרק הראשון וייסריז טארגאריין הראשון (השחקן זוכה הבאפט"א פאדי קונסידיין) עולה לשלטון ומצפה להולדת בנו השני בתקווה שיזכה ליורש עצר. לווייסריז יש בת בכורה, הנסיכה ראינירה (אמה דארסי), שלא מתחברת לתפקיד המגדרי אותו היא אמורה למלא כנסיכה וחולמת על לחקור את העולם ולהילחם כמו שאר האבירים.

נשמע לכם מוכר? נכון מאוד, מלבד המראה שכולל חיוך ממזרי ועיניים נחושות, קווי הדמיון בינה לבין אם הדרקונים ברורים. הטריק של בחורה צעירה שכולם מפקפקים בה עבד נפלא עם דאני ולכן זה לא מפתיע שיוצרי הסדרה בחרו להמשיך עם הסוס המנצח, או במקרה הזה דרקון מנצח, גם עכשיו. לווייסריז יש גם אח, דיימון (מאט סמית', "דוקטור הו", "הכתר"). הוא מתלהט בקלות, חמום מוח, אגרסיבי ובעיקר רוצה לזכות שוב בתואר יורש העצר. מבחינת קנה מידה יכול להיות שדווקא המיקוד עומד לרעתה של הסדרה. מצד אחד הם לא צריכים סטים גדולים עתירי תקציב וסצנות קרב מפוארות כבר מההתחלה. מצד שני, קשה מאוד לדמיין כמה עוצמתיים יהיו הקרבות כשהם בעיקר בתוך המשפחה (מבחינת עלויות המצב נראה דווקא הפוך, בערך כ-10 מיליון דולר לפרק בעונתה הראשונה של "משחקי הכס" אל מול 20 לפרק של "בית הדרקון"). "בית הדרקון" מתבססת רבות על ההבטחה הקודמת ועל העובדה ש"משחקי הכס" הצליחה לקנות כל כך הרבה מעריצים וכך לבנות אימפריה כשמאחוריה עומד בסיס חזק. היא יודעת לתקן את הטעויות ומציגה גרסה ממוקדת יותר ונעימה יותר לצפייה. יכול מאוד להיות שכפרק פיילוט לסדרה חדשה לחלוטין היא לא הייתה זוכה לאותן מחיאות כפיים, אבל יש להם הבטחה מסוימת להישען עליה, לפחות לבינתיים, עד שהם יצטרכו להוכיח את עצמם בכוחות עצמם.

ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י