משחקי הכס 8: ביקורת הפרק השלישי

Game of Thrones Series Review

ליטן לשינר על "משחקי הכס 8: ביקורת הפרק השלישי":
"טוב, אבל יכול להיות טוב יותר"

שתף/י

משחק ניקולאי קוסטר וולדו פיטר דינקלג' לנה הידי אמיליה קלארק

פנטזיה

ביקורת סדרה למשחקי הכס 8: ביקורת הפרק השלישי מאת ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

ציון המבקר

"מותח ומושקע"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

האירוע לו חיכינו מתחילת הסדרה הגיע, והוא היה טוב, אבל לא מוצלח כמו שיכול היה להיות והשאיר אותנו עם מעט תחושה של החמצה. מתחילת הסדרה דובר על הקרב הגדול, הרגע בו המתים יפרצו את החומה ויגיעו לווינטרפל לקרב גורלי. המתח נבנה כבר משני הפרקים הקודמים שהיו חלשים יחסית. זכינו גם לשמוע דיבורים בלתי פוסקים על הקשיים הלוגיסטיים שבצילום הקרב הארוך ביותר בתולדות הטלוויזיה (ובכלל הפרק הארוך ביותר בתולדות הסדרה), ואזהרות בכל מקום מספוילרים אבל אז הגיע הפרק ולמרות שהוא היה טוב, הוא לא עמד ברמה שהסדרה מציבה כבר 7 עונות ברציפות.נתחיל מהנקודות הטובות של הפרק, מלבד אכזבה קלה בנושא התסריט, קיבלנו (כמעט) את כל מה שרצינו: היה קרב מטורף, שעה ועשרים של אקשן רצוף (למרות העובדה שלא ראינו חצי ממנו), הצילום והבימוי היו נהדרים, כנ"ל לגבי האפקטים וכוריאוגרפיית הקרב המעולה, סצנות מותחות ורגעים מרגשים ואי אפשר שלא לציין את הפסקול המדויק ואף גאוני בהיותו אירוני בחלקים מסוימים של הקרב.

כבר מהרגע הראשון המתח נבנה. הוא הלך ומתגבר עד שהקרב פרץ, הצבא הדותראקי דהר קדימה כשהוא מזוהה בחרבות לוהטות (תודה למליסנדרה על התאורה). הבעיה מתחילה כשכל נקודות האור הקטנות נעלמות לאט. מאותו הרגע כבר לא ישבתי בנוח על הכורסה, כל סצנה נמתחה מעבר לזמן הדרוש לה ודחקה את גבול ה"מותח" כמעט עד לנקודה שזה כבר הופך למשעמם. כשהקרב האמיתי התחיל בחצי השני של הפרק, המתים פרצו את החומה וכל דמות קיבלה את הרגע ההירואי שלה, וכמעט מתה מספר פעמים, העניינים התחילו להתרומם. מה שעשה את החלק הזה כל כך טוב היא העובדה שהוא בנוי כמו סרט אימה ולא כמו סרט אקשן. אחרי שאריה מקבלת את נאום "מה אנחנו אומרים לאדון המוות" כשהתשובה היא כמובן "לא היום" ממליסנדרה, היא מחליטה לפעול ומסתובבת בספרייה חשוכה ומתחבאת מפני המתים באחת הסצנות המותחות יותר של הפרק.

אריה היא גיבורת הפרק והסדרה מבחינתי, היחידה שמוכנה לעשות את מה שאחרים חוששים ממנו, היא רצה לסכנה כשהיא יודעת מה המחיר שהיא עלולה לשלם. בניגוד לסאנסה וטיריון שמשתמשים רק במוח או ג'ון שרץ בלי לחשוב ואיכשהו מוכיח כל פעם מחדש עד כמה שהוא מטומטם, אריה היא השילוב המושלם בין כוח למוח. היא מוכיחה לנו שהיא הסטארקית הטובה ביותר ובמהלך גאוני הורגת את מלך הלילה. זה היה רגע מגניב ומדהים, באמת, הבעיה שלי איתו הייתה הקלות של כל העניין. המתים הלבנים הם האיום של הסדרה הזאת כבר מעונה 1, זה הדבר ממנו הכי חששו והפתרון היה פשוט מדי. לא ייתכן שזה יסתיים בכזאת קלות, לפחות לא בלי מוות משמעותי וזו גם אחת הבעיות של הפרק הזה."משחקי הכס" הרגילו אותנו לרף מסוים, גרמו לנו להבין שאף אחד לא באמת בטוח ולכן היה צפוי שלא יחששו גם הפעם להרוג דמויות חשובות ומשמעותיות. למרות שכמעט כל דמות שנהרגה קיבלה את הרגע ההירואי שלה כמו ליאנה מורמונט שמתה בזמן שהרגה ענק, ג'ורה שמת בעודו מגן על דאני ונופל יחד עם המתים, בריק שהגן על אריה ובכך סיים את התפקיד לשמו הוחזר לחיים על ידי אדון האור, ת'יאון שעבר את השינוי הגדול ביותר באהדה של צופי הסדרה כלפיו ומת בזמן שנשאר נאמן למשפחת סטארק והגן על בראן (שבאמת לא יכול היה להיות פחות מועיל ממה שהוא) גם במותו, אף מוות לא באמת הותיר אותנו לגמרי בשוק. גם לא מליסנדרה שמתה אחרי הקרב כי גם היא סיימה את דרכה.עוד בעיה של הפרק היא שהפרק היה אפל, ליטרלי אפל, לא מבחינת התוכן אלא מבחינת העובדה ששעה ועשרים קשה לעקוב אחרי מהלך הקרב ולהבין מי מת כי המסך כולו חשוך. הישועה הגיעה מדי פעם בזכות גורמים כמו מליסנדרה שהדליקה אש או הדרקונים שהאירו את המסך. בסופו של דבר, היה פרק טוב, למרות הנקודות הבעייתיות שבו, וכל שנותר לנו זה לחכות לפרק הבא כדי להבין היכן אחדות סטארק/טרגריאן עומדת, מה מצב הצבא והחיילים, מי חי ומי מת, ואיך הם מתכוונים לנצח את סרסיי שבטח שתתה כמה כוסות יין בזמן שכולם נלחמו על חייהם מול המתים.

ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י