Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: כשמוח מסיליקון פוגש מוח של פוליטיקאי

מאת: אלון רוזנבלום

שני אנשים, משני צידי הקשת, כתב פוליטי חשוב ומוערך וכוכבנית עולה בעלי ציצים מסיליקון וחיבה ייתרה לסרטי אימה (אם תרצו, גרסה רזה יותר של פמלה אנדרסון), חייבים לשבת אחד מול השני לראיון.

זו נקודת המוצא של הסרט "ריאיון" (הפצה "הד ארצי") שביים השחקן סטיב בושמי (שגם מופיע בתפקיד הראשי) על פי סרט הולנדי של תיאו ואן גוך משנת 2003.

[*]

תיאו ואן גוך, צאצא של תיאו ואן גוך, אחיו של הצייר הנודע וינסנט ואן גוך, היה במאי פוליטי שלא פחד להביע את דעותיו. בנובמבר 2004 הוא נרצח בידי קיצונים מוסלמים, כנראה בעקבות סרט טלוויזיה שביים, Submission: Part I, שבו הוא מתאר את האופן הבוטה בו מתייחסים לנשים בעולם האיסלם. הסרט הוקרן בטלוויזיה ההולנדית בחודש אוגוסט של אותה שנה.

סרטו של בושמי פחות טוב מסרטו של ואן גוך. בושמי, בזמן שהעניק לסרט ההולנדי ויזה אמריקאית וליהק את סיינה מילר בתפקיד הראשי לצידו, הצליח לפזר קצת את התסריט המאוד מהודק של ואן גוך. וכדי להכניס קצת יותר אקשן הוא העלה את הטונים של הדיבור, את מהירות הדיבור, הוסיף עוד לוקיישן (מסעדה שלא קיימת בגרסה ההולנדית) והחיש את קצב ההתרחשויות (סרטו של בושמי קצר בעשר דקות מהגרסה המקורית).

[*]

סיינה מילר עדיין צריכה לשכנע אותי שיש לה מה להציע בתור שחקנית רצינית בעלת עומק. הסרט הזה, כמו "פקטורי גירל" נתנו לנ הזדמנויות פז שהיא די מצליחה לפספס.

אבל, קשה מאוד לבטל את סרטו של בושמי. ראשית, מדובר בדרמה שיש בה כמה קטעים בהחלט טובים, כמה רגעים דרמטיים בו המאבק בין המינים מגיע לשיאים שמצליחים לצופה בבית לעצור לשנייה את נשמתו ולחכות בקוצר רוח למשפט הבא, למהלומה הפסיכולוגית הבאה שיטיל העיתונאי על הכוכבנית או ההפך.

[*]

כמו כן, מדובר בניסיון קולנועי מעניין, לעשות דרמה ארוכה במתרחשת כמעט כולה בחדר אחד ויש בו שני אנשים בלבד. הניסיון, שברוב המקרים ניכשל, מגיע כאן להצלחה חלקית.

אז, האם לראות את הסרט? האם להטריח את עצמנו לספריית הוידיאו הקרובה ולהוציא עליו כסף?

התשובה החד משמעית היא, אולי![*]

מצד אחד, חובבי קולנוע יוכלו להעריך את הניסיון הקולנועי שבושמי עושה, אלו מיכם שכן אוהבים את סיינה מילר יוכלו לראותה במשחקה הטוב ביותר נכון להיום. אבל, אם מדובר בקהל רגיל וסטנדרטי שמצפה למוצר הוליוודי רגיל, הקהל הזה בוודאי ישתעמם אחרי 15 דקות.

לא הרבה קורה בסרט, מעל פני השטח, אבל מדובר פה בעצם בשני אנשים שמתקרבים אחד אל השני ויותר מכך, מתקרבים אל עצמם ומצליחים, בפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן, להתמודד עם הפחדים והכישלונות הכי גרועים שלהם. שני אנשים, שפתאום, נאלצים לעצור לרגע ולבחון את החיים ולהגיע למסקנות, שני אנשים שלעולם לא היו נפגשים לולא איזה עורך/גורל/אלוהים היה מכריח אותם.

אז אם אתם רוצים לצלול לטיפול פסיכולוגי של שעה ועשרים דקות עם עליות ומורדות (גם בעניין וגם ברגשות), זה הסרט בשבילכם.