Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ניו יורק רוקדת

ניו יורק רוקדת - ביקורת DVD

מאת: יאיר הוכנר

27/04/2006

שלח לחבר הוסף תגובה

סרטה התיעודי של מרילין אגרלו "ניו יורק רוקדת" כבש את לבבותיהם של האמריקאים והפך מסרט תיעודי קטן לאחת ההפתעות הנעימות של בקיץ שעבר. הסרט שהוקרן בהצלחה בבתי קולנוע "לב" מגיע כעת לספריות הוידיאו במארז DVD חדש (הד ארצי) ובספק רב אם אתם תוכלו לעמוד מול קסמו.

"ניו יורק רוקדת" לוקח סיכון גדול מאוד: השילוב בין ילדים לריקודים סלונים יכול להיות קטלני במיוחד עבור המבקרים והציניקנים חובבי הקולנוע האיכותי. אבל התוצאה למרבה הפלא היא סרט מרגש וכובש על חשיבותו של החינוך לתרבות וכיצד היא משפיעה באופן חיובי על ילדים הלומדים בבתי ספר יסודיים עירוניים בשכונות מצוקה של הכרך הגדול ביותר בעולם, ניו יורק.

[*]

במערכת החינוך בניו-יורק משקיעים בשיעורים לריקודים סלוניים. כן, תרבות מעונבת לילדים בני אחד עשרה המגיעים ממשפחות מצוקה, משכונות עוני אלימות. באותם שיעורי ריקוד, הם לומדים כללי התנהגות קשוחים המכניסים לחייהם משמעת, כבוד ושלל סגנונות מוסיקליים שלא נחשפו אליהם בחיים.

התלמידים, רובם היו חוליגנים קטנים ותלמידים חלשים, עוברים במהלך אותה שנה שינוי קיצוני בחייהם ולהפתעת המחנכים וההנהלה הם מתחילים להתנהג כמו בני אדם וחלקם אפילו עוברים את המבחנים. במונולוג מרגש אחת המחנכות פורצת בבכי כאשר היא אומרת ששיעורי הריקוד גרמו לשינוי אצל התלמידים ולפתע הם מתנהגים כמו מבוגרים.

[*]

מרילין אגרלו וצוותה עוקבים במשך שנה אחת אחרי 3 כיתות, שתיים החולמות להגיע לגמר והשלישית האלופה הבלתי מעורערת. הסרט מתאר בעדינות את הדינמיקה בתוך הכיתה. מערכות היחסים בין התלמידים, המורים וכמובן בין התלמידים והמורים. אין ספק שכאשר הילדים מתחילים לדבר הם גונבים את ההצגה באופן אוטומטי, יש יגידו שמדובר בניצול אני דווקא חושב שזה מקסים ועל השפתיים שלי נוצר חיוך מטופש לאורך כל הסרט.

נכון, הסרט "ניו-יורק רוקדת" לוחץ על כל נימי הרגש בצורה מדויקת ואנחנו נצחק ונתרגש עד דמעות עם הילדים והתהליכים השונים שהם עוברים עד לרגע השיא, תחרות ריקודים סלוניים שנתית בלב מנהטן. אבל הסרט מצביע על משהו ששרת החינוך שלנו שכחה מזמן, תרבות הופכת ילדים לבני אדם ולא איומים, אלימות, שנאה וקור רוח.

[*]

"ניו-יורק רוקדת" הוא סרט תיעודי מתוק מצמר גפן אבל ברגע שנוגסים בו מבחינים שיש בו הרבה יותר ממתוק, יש בו גם המון תקווה מהולה בעצב. תקווה שאותם ילדים קטנים יאמצו את אותה צורת התנהגות שרכשו בשיעורי הריקוד וימשיכו להיות ג'נטלמנים גם כאשר הם התבגרו כי לפי הסטטיסטיקה רובם ידרדרו לפשע או יכנסו להריון עוד לפני שיסיימו את התיכון.

לצערי הרב, הכותר הזה מגיע אך ורק עם הסרט וללא תוספות מיוחדות.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »