גבר מהסרטים: ביקורת סרט

אני מרשה לעצמי לשער שיותר מפעם אחת יוצא לכולנו לחשוב לעצמנו: "לא ראיתי את הסרט הזה כבר מתישהו?". הדמויות, הסיטואציות והצורה הקולנועית מרגישות מוכרות מדי ושבלוניות, כך שנהיה בליל אחד גדול של שברי זיכרונות קולנועיים - שאף מעלים את התהייה אם השבלוניות הקולנועית מחלחלת אל תוך המציאות או שההפך הוא הנכון והמציאות היא השבלונה?

סרטה החדש של נואית גבע הוא קולאז' קולנועי שלוקח את התהיות הללו ומבצע את פעולת ההשוואה בפועל בעזרת דמותו של הגבר הישראלי בקולנוע המקומי. גבע צפתה ביותר מ-400 סרטים ישראלים מכל הזמנים וליקטה את הרגעים שחזרו על עצמם בווריאציות שונות כדי ליצור פסיפס נרטיבי שמספר את סיפורו של הגבר הישראלי (והאישה שלצדו שהודרה יותר מדי זמן ממעמד הגיבורה ולכן לגבע לא היו מספיק חומרים כדי לספר סיפור של "זוג ישראלי"), ומתוכו מספרת על הקולנוע הישראלי בפרט והחברה הישראלית בכלל.

[*]

הקולאז' הזה שואף לעשות דקונסטרוקציה של זהות הגבר הישראלי מתוך ייצוגו הקולנועי, וזוהי שאיפה אמנותית לא פשוטה שלאו דווקא עובדת כל הזמן - בחלקיו הטובים ביותר הסרט מתמסר לקונספט האקספרימנטלי ומצליח לייצר סצנות מופלאות, אפילו שברור לחלוטין שחומרי הגלם מגיעים ממקורות שונים, אך לעתים הוא מתפקד כקליפ עם דימויים שמתקשרים אחד עם השני , אולם לא מעלים רעיון או רגש חדש העולים מתוך העריכה. כמובן שקולאז' שכזה מתבסס על העריכה והסרט מתפקד גם כמסמך על כוחה הייחודי של העריכה ביצירה הקולנועית - המשמעות נוצרת רק במפגש הדיאלקטי בין שוטים ממקורות שונים ואינה נעוצה בסצנה ספציפית כזאת או אחרת.

הסרט מתפקד כקומדיה רומנטית של ארכיטיפים וטייפ-קאסטים והוא בהחלט עומד במשימה של יצירת הזכר 1.0 - מרוב שהוא מאופיין בגנריות שלו, כך הוא נחשף כקליפה ריקה מתוכן. אך הבעיה היא שמכיוון שלא ממש ניתן לעגן את ההזדהות הרגשית שלנו עם "דמות" שכזאת לעיתים הסרט חותר תחת עצמו. עדיין מדובר בסרט מסקרן ומבדר שמצליח לעורר עניין בכמה מישורים מקבילים - הקולנועי, המטא-קולנועי והחברתי - וכאשר שלושת האלמנטים הללו מתגבשים, הסרט מתעלה מעל הקונספט שלו, ולא רק מוכיח פואנטה מעט מובנת מאליה.

הסרט "גבר מהסרטים" יוקרן בסינמטק תל אביב במהלך חודש מאי: יום ג' 15.5 בשעה 15:00 (שלישי בשלייקס), יום א' 27.5 בשעה 17:30, יום ג' 29.5 בשעה 19:00