קאן, היום ה-10: סרט המאפיה החדש של במאי גומורה

אמש לאחר הפרמיירה של הסרט הקוריאני החדש "בעירה" אבד לי הארנק, ולכן מיהרתי בבוקר היום העשירי שלי בקאן למחלקת אבדות ומציאות של הפסטיבל, ולשמחתי הארנק המתין לי שם. לאור העובדה שהשכמתי קום הסתובבתי קצת באזור הישן של העיר (המכונה ה"סוקה") ואז קפצתי לשוק הסרטים שאוטוטו מתקפל. כל פעם אני נדהם מהפוסטרים היפים והגדולים שמקדמים את מכירות הסרטים. ביניהם גיליתי שטרנס היל עוד חי ושלקולנוע האסייתי יש את הפוסטרים היפים והמעניינים ביותר.

פתחתי את ההקרנות היומיות עם "איש הכלבים" סרטו החדש של מתיו גארונה ("גומורה") שמתחרה בתחרות הראשית. זהו עוד סרט על מאפיה ועל אנשים שמנהלים מלחמת הישרדות בשולי נאפולי. הסרט עוסק בספר כלבים שמסתבך עם פושע מגודל שמנהל איתו יחסי אהבה-שנאה. הסרט, שנפתח בצילום של פיטבול נוהם, ממשיך לסצינות אלימות ביותר ומראה את החיה שבאדם. סרט קשה לצפייה בעל תחושה סמי-דוקומנטרית, שחוזרת בפסטיבל בלא מעט סרטים.

מיהרתי לסרט השני והמצופה "סופיה" במסגרת "מבט מסוים". זהו סרט מרוקאי של הבמאית מרים בן מברק. מדובר בעוד סרט על תחלואי החברה הערבית ועל מדינה שבה הבאת ילד מחוץ לנישואים גוררת עונש מאסר. סופיה יולדת בת אסורה ומשפחתה נאלצת להתמודד עם התוצאות. סרט מצוין ועוכר שלווה שכולי תקווה שיופץ בארץ.

[*]

(העיר קאן מתחילה להתרוקן לקראת סיום הפסטיבל. צילום: רון פוגל)

ארוחת ערב במסעדה יפנית בקאן זימנה לי מפגש בלתי צפוי עם לי צ'אנג דונג, במאי "בעירה". הבמאי הרציני מאוד מלווה בפמליה שכוללת גם את אחיו שמפיק את הסרט. לשאלתי בעניין נקודות לא ברורות בעלילה משיב הבמאי המהורהר כי זו בדיוק הייתה כוונתו - להשאיר את הנסתר ולוותר על המובן מאליו. ערב יורד על קאן, אני נפרד מידידי ריקרדו שחוזר לפירנצה, ממשיך במסיבה סינית ומקנח בסרט נוסף מהתחרות הראשית שהוא פצצה לפנים.

הסרט "כפר נחום" של נדין לאבקי הלבנונית הוא מעין "סאלם בומביי" נוסח ביירות ועוסק במסעו של ילד אחד לחופש בניסיון לשרוד במציאות חיים בלתי אפשרית שבה הוא ומשפחתו סובלים מחרפת רעב תמידית. אחותו מחותנת בגיל 11 והוריו מצטערים על היום שהוא נולד. צילום על גבול התיעודי ומשחק מדהים של הילד בתפקיד הראשי הופכים את "כפר נחום" ליצירה פוליטית חברתית חשובה. בכלל נדמה שהשנה הפסטיבל הוא פוליטי מאי פעם. מעניין שבעוד לישראל אין ייצוג כמעט בכלל שהנה, ארצות ערב מככבות בפסטיבל ועם סרטים מצוינים. זהו, עברו עשרה ימים בקאן ועוד יומיים טקס הסיום. הסוף כבר באופק.