קולנוע ישראלי בפטסיבל הקולנוע בירושלים

היום מתחיל פסטיבל הקולנוע ה- 22 בירושלים, עינת פרנבך סוקרת את היבול הישראלי (שלצערנו מסתכם בלא הרבה סרטים). רק ארבעה סרטים עלילתיים מתחרים השנה על פרס וולג'ין. בתור מי שאהבה את "דיסטורשן" של חיים בוזגלו, אני מצפה ל"ג'נם, ג'נם" הסרט השני בטרילוגיית סרטי מצב. במרכז הסרט עומד אלדי בן ה-40, מורה ומחנך בתיכון, הנקלע למשבר בעקבות מילואים ארוכים בג'נין.

"איזה מקום נפלא" של אייל חלפון מסתמן כסרט חובה. שלושה סיפורים דחוסי אווירה מצטלבים זה בזה: פרנקו, שוטר לשעבר שעובד עבור גנגסטר אלים, נולד מחדש בעזרת ז'אנה, נערת ליווי. זלצר, חקלאי מדוכא מן הערבה מנסה להתחקות אחרי אותה ז'אנה ומגלה שהיחיד בו הוא יכול לבטוח הוא פועל תאילנדי. אלוני, פקח קשוח של שמורות הטבע רודף אחרי פועל תאילנדי בשל ציד לא חוקי. כולם מסתבכים עם כולם והעצב רב.

"מוכרחים להיות שמח" של ג'ולי שלז הוא סיפורה של שמחה לוין, רווקה המתפוררת מבפנים, כבשה שחורה, שמקבלת הזדמנות חד פעמית לשקם את מעמדה דרך תוכנית טלוויזיה העוסקת בנושא הסליחה.

"קרוב לבית" של וידי בילו ודליה הגר מצוות 2 חיילות שונות באופיין זו לזו, למשימת פטרול בירושלים. שתיהן בנות 18. אחת מוחצנת ומרדנית, השניה מופנמת ומבוהלת. לתוך עולמן הפרטי חודרת המציאות הפוליטית וגוררת אחריה מערכת יחסים פתלתלה.עוד בקנה סרטים תיעודיים, קצרים ובאורך מלא, חלקם תפסו את עיניי:

"המסע של ואן נויין" – עמי נויין הוא פליט ויאטנמי שנימשה אל חופי ישראל וזכה למקלט מדיני בזכות מנחם בגין. כיום הוא אב לחמש בנות דוברות עברית למהדרין, ביניהן ואן בת ה-21 המגוללת את הסיפור של הוריה. עמי וואן יוצאים לויאטנם, בנסיון להחזיר את אדמות המשפחה שנמצאות בכפר נידח בלב הג'ונגל.

"מעשה בתקליט" מתעד את יצירתו של התקליט האחרון של אחד מעמודי התווך של המוסיקה הישראלית, שמוליק קראוס, החוגג השנה יום הולדת 70. הסרט מספק את יצר המציצנות של הצופה אל תוך תהליך ההתפוררות וההרס הנפשי של הזמר. קראוס כובש את האולפן מחדש, רגוע ולבבי, עד להתפרצות המחלה.

"סיסאי" – סיסאי הוא חייל בן 20 שעלה מאתיופיה. לאחר מות אימו מסרטן, הוא גדל בבית משפחת גברו. הוא שחקן כדורגל ויש לו חברה אתיופית, סיוון. כאשר האב לבית משפחת גברו חוזר מביקור מולדת באתיופיה הוא מבשר לסיסאי שאיתר את אביו הביולוגי. סיסאי המבולבל מתמודד עם הריון לא צפוי של סיוון ועם הפגישה עם אביו. את הסרט ביים דוד גברו, האח המאמץ של סיסאי.

"העד האחרון" – מי ששהה במחיצתו של היטלר עד לרגע האחרון ביותר פוצה את פיו ומספר בפרטי פרטים על חיי היום יום של הצורר. כטלפונאי ושומר ראש צמוד, הוא אומר ש"לא ידע ולא שמע" ומציג מאות צילומים שלו מימיו עם האיש.

"פרו ורבו" – הסרט חושף את ההשלכות של מצוות פרו ורבו על האישה החרדית. הוא עוקב אחרי מעגל שלא נשבר (הריון-לידה-הנקה) דרך ארבע נשים חרדיות. במרכז הסיפור ינטל מ"מאה שערים", הזועקת את מחאתן של חברותיה השבויות בתוך ציוויים חברתיים וקולן אינו נשמע.