ג'ודי דנץ' בת 90: חמשת תפקידיה הגדולים

זכרונות אהבה מפירנצה (1985)

דנץ' הייתה כבר כמעט בת 50 כשנקראה לגלם את דמותה של סופרת הרומנים הרומנטיים, אלינור לאביש, בסרטם של הבמאי ג'יימס אייבורי והמפיק איסמעיל מרצ'נט, "זכרונות אהבה מפירנצה" (“A Room with a View”), אך זו לא הייתה בכורת המשחק שלה בקולנוע. מאז שהפציעה כשחקנית תיאטרון מבטיחה ב-1957, דנץ' שמה את יהבה על עבודה אינטנסיבית בתחום, עם גיחות קלות לקולנוע – כולל אחת שהעניקה לה את פרס הבאפט"א לשחקנית המבטיחה ביותר, עם "ארבע לפנות בוקר" (1968).

לכן, כשהגיעה להפקת "זכרונות אהבה מפירנצה", החליטה לקחת את תפקידה הקטן של לאביש, נושא שעורר מחלוקת בין דנץ' לאייבורי – שראה בה פוטנציאל קולנועי גדול יותר משחשבה שקיים בה. אייבורי צדק, והסרט – שהפך ללהיט וגילה לעולם שמות צעירים כמו הלנה בונהאם-קרטר, ג'וליאן סנדס ודניאל דיי-לואיס - הביא גם את דנץ' הוותיקה לתחילת פריצתה המשמעותית בעולם הקולנוע.

שייקספיר מאוהב (1998)

טענות רבות (ורובן מוצדקות) נשמעו לאורך השנים על קומדיה רומנטית תקופתית זו של ג'ון מאדן, שזכתה ב-7 פרסים מתוך 13 מועמדויות בטקס פרסי האוסקר של 1999 ו"חטפה" את פרס הסרט הטוב ביותר מקלאסיקות קולנועיות כדוגמת "להציל את טוראי ראיין", "החיים יפים" ו"הקו האדום" – לא מעט בשל התערבותו של מפיק העל המושמץ הארווי וויינשטיין מאחורי הקלעים – אך סרט זה הביא גם לג'ודי דנץ' את האוסקר הראשון בקריירה שלה (ועד כה האחרון, מבין שמונה המועמדויות שלה).

במעשייה מדומיינת זו, המחזאי הנודע שייקספיר (ג'וזף פיינס) פוצח ברומן עם אשת האצולה ויולה דה-לספס (גווינת' פלטרו), מה שמוביל אותו לכתוב את המחזה "רומיאו ויוליה". דנץ' מגלמת את המלכה אליזבת' הראשונה בשלהי ימיה (באותה שנה, גילמה קייט בלאנשט את המלכה בצעירותה בסרט המועמד לאוסקר "אליזבת'"), חובבת נלהבת של התיאטרון, שמניעה את מהלכי העלילה המפותלת ואת כתיבתו של שייקספיר. כשחקנית ותיקה של מחזות שייקספיר, וכזו שפלרטטה תמיד עם הגבול בין קומדיה לדרמה, דנץ' משתמשת בידיעתה הרחבה את כתבי המחזאי ומשלבת בדיאלוג שלה ציטוטים ממחזותיו לצד פאנצ'ים ציניים, שלא פעם גונבים את אור הזרקורים מהעלילה הראשית. יחד עם סרט אחר של מאדן שנה קודם לכן, "הוד מלכותה גברת בראון", שבו גילמה את המלכה ויקטוריה, "שייקספיר מאוהב" החל את הרומן ארוך השנים של דנץ' עם בית המלוכה הבריטי על המסך ומחוצה לו: דנץ' זכתה לתואר 'דיים' (Dame) ב-2005, שבה לנעליה של ויקטוריה ב"להעיר את המלכה" ב-2015 ותחזקה חברות ארוכת שנים עם המלכה אליזבת' השנייה ובנה, המלך צ'ארלס ורעייתו קמילה.

אייריס וג'ון (2001)

"יש רק חופש אחד שחשוב באמת: חופש המחשבה", אומרת דמותה של הסופרת אייריס מרדוק, בגילומה של דנץ', בסרטו של ריצ'רד אייר מ-2001, "אייריס וג'ון" (“Iris”). אחד משני שיתופי הפעולה של השחקנית עם הבמאי (השני הוא "רמז לסקנדל", שאיחד אותה עם שחקנית "אליזבת'" אחרת, קייט בלאנשט), "אייריס וג'ון" מוצא את דנץ' (שקיבלה מועמדות נוספת לאוסקר) נכנסת לנעליה של הסופרת והפילוסופית הבריטית בשלהי חייה, בעת מאבקה עם מחלת האלצהיימר לצד בעלה ג'ון ביילי (ג'ים ברודבנט, בתפקיד שהעניק לו את פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר). הסרט משלב בין ימי זקנתה של הסופרת לבין ראשית הרומן שלה עם בעלה בצעירותם, כשאת הזוג מגלמים קייט ווינסלט ויו בונוויל ("אחוזת דאונטאון"). אייר יודע לעבוד עם התדמית הציבורית של דנץ' כ"זקנה חמורת סבר" ומוצא אותה ברגעי השבר והרוך שלה, בנרטיב שמשחק עם מושג הזיכרון האובייקטיבי.

סקייפול (2012)

בראשית שנות ה-90, הפרנצ'ייז הוותיק "ג'יימס בונד" מצא עצמו בצומת דרכים: חיכוכים משפטיים העמידו את זהות מפיקי הסדרה בסימן שאלה; החוזה של "בונד" דאז, טימותי דלטון, פג וברית המועצות – רקע לרבים מסיפוריו של הסופר איאן פלמינג – התפרקה. עם אתחול הסדרה המיוחל ב-"גולדן איי" (1995), החליטו המפיקים מייקל ג'י וילסון וברברה ברוקולי לבחור בפעם הראשונה בתולדות הסדרה באישה לגילום דמותו של M, ראש ה-MI6; אותה אישה הייתה ג'ודי דנץ'.

דנץ' המשיכה בתפקיד למרות ה'אתחול' הנוסף בסדרה ב-2006, עם כניסתו של דניאל קרייג המחוספס והרדוף יותר לנעלי הסוכן הנודע, וגילמה את הדמות עד "ספקטר" ב-2015, במספר כולל של 8 סרטים. תפקידה הטוב ביותר בסדרה הגיע ב"סקייפול" ב-2012, כשיחסיה הסמכותיים – על גבול האדיפליים – עם בונד נחקרים בו לעומק. סם מנדס ("אמריקן ביוטי"), במאי הסרט, חיפש להעניק ליצירה – במלאות 50 שנה לתחילת הסדרה – השלכות ריאליסטיות, על חיי בונד והסובבים אותו. מיקומה של M לא רק כזו עם הכוח הכביר ביותר על חייו של בונד אלא גם ככלי מיקוח בידי הנבל הנוקם, ראול סילבה (חוויאר בארדם), הפך את "סקייפול" לא רק לתצוגת המשחק הטובה ביותר של דנץ' בתפקיד, אלא ככל הנראה לסרט הטוב ביותר בפרנצ'ייז.

פילומנה (2013)

תפקידיה הטובים ביותר של דנץ' הגיעו בצורת חקר פסיכולוגי של דמות, על כל גווניה. כזה הוא "פילומנה", סרטו של הבמאי סטיבן פרירס ("המלכה"), אודות סיפורה האמיתי של פילומנה לי (דנץ'), שחיפשה אחר בנה האובד למעלה מ-50 שנה, וניסיונותיו של העיתונאי מרטין סיקסמית' (סטיב קוגן, שגם כתב את התסריט עם ג'ף פופ – עליו זכו בפרס התסריט הטוב בפסטיבל ונציה באותה השנה) לסייע לה.

התסריט המרגש אך גם הקודר של "פילומנה" נותן לדנץ' לא מעט לעבוד איתו, אך היא מצליחה אפילו לשפר את התוצאה הסופית עם הופעתה מלאת הניואנסים – רגישה, שברירית ובמקביל קשוחה ולגלגנית. הכימיה הכובשת של דנץ' עם קוגן מניעה אף היא את הסרט ופתחה שלב חדש בקריירה ארוכת השנים של דנץ': לא רק שחקנית ותיקה, אלא גם אייקון בריטי.