'קופה ראשית' היא כמו זכייה בלוטו, זה עזר לי להזכיר את קיומי

לפני יותר מעשור השחקנית דורית לב-ארי לקחה הפסקה מעולם המשחק. היא התמסרה לחלוטין למסגרת התא המשפחתי ולגידול שלושת ילדיה ולא ראתה איך היא משלבת את הקריירה עם המשפחה. "עיקר עבודתי היה בתיאטרון וזאת עבודה שדורשת כל יום לצאת מהבית לעלות על ואן ולנסוע ברחבי הארץ בשעות שהילדים חוזרים מהגן ושל ההשכבות. לא הבנתי איך עושים את זה", היא משתפת. די מהר היא הבינה שהיא נורא מתגעגעת ואוהבת את המשחק. אך הדרך חזרה לא הייתה פשוטה.

מה שהחזיר אותה לתודעה היא דמותה של שוני סטרטינר, אחת הדמויות האהובות בסדרת הקאלט 'קופה ראשית'. "אין ספק שזו מתנה אדירה וזה כיף גדול מאוד. 'קופה ראשית' זה היסטריה. זה בכל מקום, כולם רואים את זה – מקטן ועד גדול. משפחות שלמות רואות את זה יחד. זו תופעה ברמה ארצית – זה כמו 'הגששים' של פעם. מבחינת פרסום – זה עשה שינוי אבל זה לא משהו שמלווה אותי ביום יום. זו עבודה שזכיתי לקבל, כמו זכייה בלוטו, וזה מגניב מאוד. זה עזר לי לחזור יותר בקלות ולהזכיר את קיומי", היא מספרת בעיניים נוצצות.

אביה של דורית היה שחקן התיאטרון שמעון לב-ארי, כך שהחלטתה להיות שחקנית בגיל שלוש לא הגיעה בהפתעה. בגיל עשר היא עלתה על במת הבימה בהצגה 'מחכים לגודו', אך לאחר סיום לימודיה ב'ניסן נתיב' לקח לה קצת זמן לקבל תפקידים – זמן שנראה לה בזמנו כמו נצח. לאחר שהתקבלה לתיאטרון הילדים והנוער, קיבלה טלפון מתיאטרון גשר ונכנסה לעבוד בו. באותה שנה גם הופיעה בטלוויזיה בתכנית מערכונים של גידי גוב וגם קיבלה את התפקיד הקולנועי הראשון שלה בסרטו של נדב לויתן 'אין שמות על הדלתות' : "יש לי שם תפקיד גדול וסצנה מדהימה עם אסי דיין שאחר כך שיחק את אבא שלי ב'בנות בראון'. זאת הייתה ההתנסות הראשונה שלי מול מצלמה", היא נזכרת.

(דורית לב-ארי מתוך סרט "לא יום ולא לילה". צילום: זיו ברקוביץ')

מאז לב-ארי עבדה בתיאטראות השונים וביצעה שלל תפקידים בקולנוע ("הכל מתחיל בים") ובטלוויזיה ("מיכאלה", "אליצורה"). אחת הסדרות המוכרות ואהובות בהן שיחקה היא, כאמור, הסדרה שכתבה עירית לינור, 'בנות בראון' בשנת 2002 לצד ירדן בר כוכבא, אסי דיין ז"ל, וגולן אזולאי. הריאיון שלנו מתקיים לרגל עלייתו לאקרנים של סרטו של פנחס וויה, "לא יום ולא לילה" אודות משפחת חוזרים בתשובה שבנם המצטיין, רפאל, מגלה שאינו יכול להתקבל לישיבה נחשבת של רבו הנערץ בשל היותו מזרחי דבר שמציב את הבן ומשפחתו במחשבות ותהיות אודות אמונה. בסרט מגלמת לב-ארי את אשתו של הרב, אותו מגלם שמואל וילוז'ני. "נורא שמחתי לשחק עם וילוז'ני. אנחנו שיחקנו בעבר בתיאטרון והיה לנו חיבור טוב גם אז. הוא שחקן אדיר ופרטנר אדיר", היא מספרת.

למרות שהסרט צולם לפני ארבע שנים דורית זוכרת שהתסריט מצא חן בעיניה: "יש בו אמת וכאב אמיתיים ואיזה עומק בהתבוננות. גם על היחסים החברתיים והמזרחים-אשכנזים וגם על היחסים במשפחה. אבל הכל בעדינות, איפוק ועומק שמאוד נגעו בי". ארז תדמור עשה את 'בחורים טובים' שזה גם על מזרחיים ואשכנזים בתוך הדת.

"זה מצחיק אבל בשנות השמונים עשו זאת בסרטי בורקס. הקונפליקט בחריפות שלו נשאר שם. זה לא שאין את זה בחברה חילונית, אבל זה הרבה פחות קיים לדעתי. העוצמה של החיכוך ושל הקונפליקט הרבה פחות גדולים ממה שהיה בשנות השישים והשבעים. בחברה החרדית לעומת זאת הכל קופא על שמריו".

איך היה לגלם אישה חרדית?

"אפרופו טייפקאסטים, כמות החרדיות ששיחקתי בקריירה שלי היא עצומה. הייתה תקופה שידעתי לקשור מטפחת לבד בשביל כל האודישנים. בגלל האשכנזיות ובגלל שיש לי לוק כזה ברגע ששמים עליי שביס אני נראית הכי מבני ברק. אני עושה הרבה תפקידים של דתיות ודתיות לאומיות ואני נורא אוהבת להתחפש".

לב-ארי לא פקדה את אולמות הקולנוע הרבה זמן ובערב הפרמיירה של הסרט 'לא יום ולא לילה' היא מאוד חששה לראות את עצמה על מסך גדול. " נורא פחדתי מזה אבל התיישבתי ואמרתי למוטי, הבן זוג שלי, שזה סרט שהמדיום הוא נורא משמעותי כי יש משהו בקצב שלו ובצילום היפהפה שחייבים לראות על מסך גדול. זאת אמנות שהולכת ונעלמת. אני חושבת שלא צריך להספיד את זה כל כך מהר כמו שפעם הספידו תיאטרון. אבל פתאום נזכרתי בעוצמה של הז'אנר, ואמרתי 'וואו, זה קולנוע'", היא משתפת.

בנובמבר הקרוב תצטלם לב-ארי לעונה השישית של "קופה ראשית", שברגעים אלה שוקדים על כתיבתה. "זה סט מלא אהבה. אנחנו גם נורא אוהבים אחד את השני וגם נורא אוהבים את הדמויות. יש הרבה מאוד אהבה ולמרות שהדמויות ב'קופה' הן בלתי נסבלות הן כתובות בהמון אהבה. אז אני חושבת שיש המון פאן ואהבה ושמחת עשייה לדבר עצמו וכשזה יוצא החוצה לקהל, הקהל מרגיש את זה", היא מספרת ומתפשט על פניה חיוך רחב. במהלך השנה תתחיל לב-ארי חזרות להצגה 'הנפש הטובה בסצ'ואן' בתיאטרון הקאמרי בבימויה של קרן חובב והיא ממשיכה לשחק בהצגה "מהפכת התפוזים של מתי" בתיאטרון אורנה פורת ובהצגה "עד שהמוות יפגיש בינינו" בתיאטרון באר שבע.

בהצגה את מדברת על הזדקנות ואיבוד ראייה. זה גורם למחשבות לגבי העתיד?

"לא. יש איזה רגע כזה אבל קודם כל אני לא מזועזעת מהגיל. אני אוהבת להתבגר ואני חושבת שהוא הביא דברים מאוד טובים בחיים ולי כבן אדם. אני מרגישה שהעולם נהיה יותר טוב ככל שאתה מתבגר, בטח אם אתה עובד על עצמך ועובד על לקבל את עצמך".

פרמיירות וצילומי פפארצי פחות מעניינים אותה. "החלומות שלי הם לא ברמה ספציפית. אני רוצה תפקידים שאני אוכל לבטא את כל המנעד שלי כשחקנית ושיש בהם עומק, שאני משחקת עם קאסט טוב, נהנית ושהם יהיו משמעותיים. אני לא רוצה לעשות תפקידונים בכל מחיר ואני מרגישה בשלה מאוד עכשיו", היא מספרת.

המצב במדינתנו מטריד אותה מאוד אך היא עדין אופטימית: "אני חושבת שאחד הדברים שהתגלו מתוך הזוועה שאנחנו נמצאים בה זה שבאמת יש בעם הזה כוחות כל כך טובים עם לב ומצפן מוסרי ולצערנו זה לא מתבטא במי ששולט בנו ובמי שנמצא בכנסת, אבל אני נאחזת מאוד במחשבה שזה לא יכול להימשך עוד הרבה זמן. אני מאמינה שהטוב ינצח – אני חייבת להאמין בזה".

הסרט "לא יום ולא לילה" מוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. ההצגה "מהפכת התפוזים של מתי" תעלה במסגרת פסטיבל "ירון" של תיאטרון אורנה פורת בפורים (14-16.3).