ניתן להגדיר את סרטו עוצר הנשימה של הבמאי בנג'מין הייסנברג כ"מהיר ועצבני" - הגרסה האיכותית והאומנותית. ואכן, "לאור היום" או "הגנב" הוא סרט עוצר נשימה המבוסס על סיפור אמיתי לחלוטין על שודד בנקים שהוא גם רץ מרתון אשר משתחרר מהכלא וצריך להחליט באיזה מבין שני התחביבים שלו הוא בוחר לעסוק. הבחירה בהחלט לא קלה עבורו, ותוך שהוא מנסה ליהנות משני העולמות - לראשונה בחייו הוא מתאהב. מרגע זה ואילך הכל הולך ומסתבך.הסרט היה מועמד לפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין 2010 וזכה בפרס הבמאי והשחקן הטובים ביותר בפרסי הקולנוע האוסטרי. זהו מסוג הסרטים שאתה לא מצפה שהם יהיו באמת מרתקים או מעניינים, אבל התוצאה היא לא רק אסופת מרדפים עוצרי נשימה אלא יצירה מורכבת על אדם שמוותר ביודעין על ההזדמנות לחיים טובים ומאושרים תמורת סיפוק אותו אדרנלין בלתי נשלט ששוד בנק מספק לו.
פרסומת
אנדראס לאסט בהופעה מצמררת כיוהן רטנברג יוצר דמות מאופקת בעלת פנים חתומות, סוג של באסטר קיטון אבל אלים ורצחני. מתחת לפני השטח מתחוללת בו סופת רעמים וברקים המתנפצת בסופו של הסרט בקרשנדו קר ומצמרר. לכן העוצמות של "לאור היום" מזכירות יותר את סרטי הפשע של שנות השבעים אבל עם קרירות אוסטרית/גרמנית והרבה פחות את סרטי הפעולה האמריקאים של ימינו.לעומת הקולנוע האמריקאי שחוגג את הפומפוזיות וכל סצנה צריכה להיות מסעירה ומרגשת מקודמתה, "לאור היום" נבנה באיטיות וכאשר לפתע אותה אלימות מתפרצת החוצה בלי שנרגיש. הקהל שוקע עמוק בתוך הכיסא ורק מצפה לרגע הבא שבו הוא יותקף על ידי מלאכת המחשבת של יוצרי הסרט.
הסרט מרתק לכל אורכו למרות השפה. די קשה להזדהות עם הגיבור המופנם ועם מעשיו. בהתחשב בכך שהוא מבוסס על סיפור אמיתי יהיה מעניין לבדוק מה מתוך הסרט אכן קרה במציאות..
שם:מ קגיל:1706/06/2011 00:27:06
7/10
חיכיתי לסרט הזה חודשיים. היו לי ציפיות גבוהות. גבוהות מדי, אבל אני לא יכולה להגיד שהסרט לא טוב.
ההתחלה אמנם מאגדת כמה סצינות של הליכה, ריצה, נהיגה ועוד מעשי יום-יום, אבל השגרה של גיבורנו כוללת גם כמה מעשי שוד פראיים למדי.
חששתי שהסרט ייפול למלכודת של "גיבור-בחורה-בעיה", והוא אכן נפל למלכודת הזו בצורה שלא ממש מתרכזת בקשר עם הבחורה או בעבר, אלא פשוט בהווה.
לעומת זאת, הסרט החל לצבור תאוצה לקראת האמצע, שם הגיעו המרדפים, ההפתעות הספורות שצצו משום מקום ובלעדיהן הסרט לא היה מה שהוא, וגם הצד שגורם לצופה להרהר - מה אני מרגיש כלפי הגיבור? אני הרגשתי כעס וחוסר הבנה, אבל גם חיבה ורחמים. ובעיקר עצב. עצב על אצן כל-כך מוכשר שלא יכול היה להיפרד ממסכת השודד.
סצינת הסיום יפהפייה. השחקן הראשי נראה נהדר על מסך קולנוע. בעצם על כל מסך.
למרות שהסרט לא "מדהים" ו"מרתק" הוא מומלץ ומשאיר את רשמיו על הצופה.