יש סיפור מעניין. יש דמויות רב-גוניות ועגולות. יש יופי ורוך. יש ייחודיות ושוני. יש פוטנציאל עצום. הבעיה העיקרית של "יותר איטי מלב" היא שהוא קצת עשוי מידי, משוחק מידי, מתאמץ מידי. הוא יותר מידי סרט, פחות מידי חוויה רגשית אמיתית. אנחנו שמים לב במשך כל הסרט לצילום המוקפד, להפניה מילולית לרבדים בדמויות שלא רצו שנפספס, לרגעים בהם אנו אמורים להבין שהם התאהבו, התרחקו, נפתחו, פחדו, לקשר בין מילות השיר לעלילה ולכל האקדחים מהמערכה הראשונה שירו במערכה האחרונה. שמכוונים ללב, צריך לזכור שהוא יותר איטי משכל."יותר איטי מלב" מציג את סיפורה של סופרת צעירה המוצאת את גיבור ספרה החדש בדמותו של אמן גרפיטי ומסתבכת כאשר הפיתוי להזנת העלילה הופך לאהבה. יוצרי הסרט, יוני זיכהולץ וינאי גוז, השכילו לאזן בין המילולי לוויזואלי – מילות הספר הנכתב תוך כדי התפתחות העלילה מזינות ומעצימות את התמונות המרצדות על המסך. מעניקות ערך מוסף ולא פרשנות מסרסת כפי שקורה לעיתים קרובות בשילובים מסוג זה. זיכהולץ וגוז מצליחים לגרום לנו לרצות לקרוא את הספר בזמן שאנחנו צופים בסרט.
פרסומת
ייתכן וחלק מן הצופים ב"יותר איטי מלב" מעט יתאכזבו לגלות כי בניגוד לפרסומים הסרט אינו עוסק במערכת יחסים מורכבת בין שלישייה של גבר, אישה ואמן דראג. תקציר וטריילר הסרט מציגים את אמן הדראג, פרדי (פיני טבגר) כמי שמהווה מכשול ללילי (רוני הדר) בכתיבת ספרה על חייו של נינו (גיא לואל) ללא ידיעתו. אך בפועל, סיפורו של פרדי נפרד מהעלילה המרכזית והדילמה העיקרית עמה הוא מתמודד היא מציאת פתרון לחייו הכפולים כדתי בעל משפחה ואמן דראג הומוסקסואל. פרדי מעניק נופך לסרט וסיפורו כואב ומרגש, אך הוא אינו מהווה איום ממשי על הקשר בין לילי לנינו.שי פלג הוא צלם מוכשר. זקוקה הצצה קצרה בלבד בקלוז אפים הרכים, התאורה המחמיאה לכוכבים ומעברי הפוקוס העדינים שהם מנת חלקו כדי להבין זאת. אך מדוע הצילום כה קלסטרופובי? היעדרם המאוד מורגש של שוטים פתוחים מקשה עלינו לצפות בסרט ולהתחבר באופן אמיתי לעולמן של הדמויות. ניטלת מאיתנו אוריינטאציה, העיניים אינן נחות לרגע ואנו מרגישים מנושלים מההתרחשות. אבן מהותית בשביל בו נרקמת ומתחזקת מערכת היחסים בין לילי לנינו היא חשיפת עולמם זה לזו; היצירה, מרחב המחייה, מקום הבריחה, מקורם של כאבים. וברבים מן המקרים, בעיקר שמדובר בלקיחה למקום ממשי שהיה משמעותי לאחת הדמויות, השוטים הסגורים מרגישים כמו דחיקת הצופים החוצה, כאילו חדרנו לפרטיות. עינית ההצצה שלנו נותרת צרה והקשר שלנו לדמויות נפגע.
פסקה נפרדת חייבת להיכתב על שרה סיני, זמרת האינדי רוק המדהימה שמלווה בקולה יוצא הדופן את רגעי השיא בסרט. גם יומיים לאחר הצפייה בסרט, מילות השירים "חמש דקות" ו"העיר הלבנה" מסרבות להתפנות מהראש וקולה של סיני ממשיך להדהד בדפנותיו. ראו הוזהרתם.יותר איטי מלב" נכנס לקרביים של ארבע דמויות בלבד ובכל זאת מצליח לייצר עניין ועומק. הדמויות עשירות, תלת מימדיות ושונות מאלו שאנו בדרך כלל זוכים להן בקולנוע הישראלי. זיכהולץ וגוז מצליחים להביא נקודת ראות חדשה למסך הגדול המקומי, אך טרם הבינו איך לעשות זאת ללא מאמץ הנראה לעין. הם הוכיחו שהם מכירים היטב את חוקי הקולנוע, עכשיו נותר רק להעז לשבור אותם וליצור משהו שירגיש קצת פחות כמו סרט.
