הסרט מתחיל בתחנת משטרה ישראלית בה ניקה (ז'ניה וסרמן) מנסה לשכנע פרוצה רוסיה לשתף פעולה. לאחר התנגדות קלה, משתפת ניקה את סיפור חייה. עוד לפני שהגיעה לארץ, בעודה בת עשרים ואחת, נחטפה ניקה לזנות. במשך שבועיים היא שהתה בדירה קטנה ואפורה, שם שמר עליה איוון (אולג לווין), ערס מזרח אירופאי סטראוטיפי הלבוש בחליפת אדידס. לאיוון, אשר נכנס לחובות אצל החוטף בעקבות משחק פוקר מושחת, היתה משימה אחת: לדאוג ש"הסחורה" לא תיפגם ולא תברח. די פשוט, לפחות עד שמתחילה מערכת יחסים בין השניים.איוון, בעל ואב לילדה קטנה, מעביר את כל היום עם ניקה ובערב לפני שהולך הוא דואג לקשור אותה למיטה. ניקה מנסה להתקרב אליו, כאילו כל הפחד של החטיפה נעלם כהרף עין. מזל שאופיו האלים של איוון נותן לדמות הזדמנויות להרגיש שוב פחד. הסרט מציג מקרה קלאסי ודי פשוט של סינדרום שטוקהולם: ניקה מתחברת אל הבדידות של איוון, מזדהה עמו ואף הופכת להיות המאהבת שלו. איוון עושה פחות מאמצים להכיר אותה ולכן דמותה נותרת לאורך הסרט אניגמטית למדי ועולה לא פעם השאלה האם היא חשה רגש אמיתי או משתמשת במערכת היחסים כמנגנון הגנה. כל השאלות, אגב, מקבלות מענה בסוף התפל.
פרסומת
את התסריט כתב אבי עמר, שלצערי לא די העמיק בחקירת האופי המזרח אירופאי ויצר מה שנראה כדמויות הנשענות על קווי אפיון כלליים וסטראוטיפיים. למעשה הדמויות כה צפויות שניתן לחזות בדיוק כיצד הן הולכות לפעול ומה הן הולכות לומר. אבל לא הכל שחור, ישנם בהחלט רגעים בהם מצליח עמר לספק חלון הצצה אל תוך נפש הדמויות. את הסרט ביים השחקן המכובד והבמאי ארנון צדוק ששמר על אופי ריאיליסטי ואיטי. אחת הבחירות המעניינות שלו היא להיות נאמן לסיפור מנקודת המבט של ניקה ולא להתפתות להציג רגעים אלימים וממריצים.החסרון הגדול ביותר של הסרט, שהוא אינו מצליח לסחוף את הצופה אל תוך מערכת היחסים הסבוכה. צדוק אינו מצליח ליצור אצל הצופה שום תחושת מתח קיומי, ואח"כ ומיני אשר מתפתח בין שני הדמויות.
נקודת האור של הסרט היא המחלקה האמנותית בראשות יורם שייר, אשר הצליחה להפוך את שכונות דרום תל אביב לחלק נידח במזרח אירופה. עיצוב הדירה המדכא והצילום המשובח של דניאל קדם מצליjים להעביר את תחושת קלסטרופוביה ומסכנות.הסרט "ניקה", אשר מושפע ע"י סיפור אמיתי, מגולל את סיפורן של אלפי הנשים במזרח אירופה הנחטפות ונמכרות לזנות. על אף הניסיון התסריטאי ליצור טוויסט פסיכולוגי. הסרט עדיין עמוס בחורים, אפילו סצינת הפתיחה מרגישה מיותר לחלוטין ולא ברורה נחיצותה. המסר הקורא למדינה לפעול נגד סחר בנשים והצד הטכני (עיצוב וצילום) הן שתי הסיבות היחידות לצפות בסרט זה וכל אחד מהם קיבל כוכב.
