סרטו החדש של סטיבן שפילברג, "לינקולן" לפי תסריט של המחזאי טוני קושנר הוא אחד הסרטים המפתיעים לטובה של החורף האחרון. מדובר בסרטו הבוגר והאיכותי ביותר של שפילברג מזה שנים. רבים כבר ספדו לו במיוחד אחרי הסרטים המביכים משנה שעברה - "הרפתקאות טינטין" ו"סוס מלחמה". גם הקדימון לסרט "לינקולן" לא בישר טובות. הוא נראה קיטשי ומביך. אבל אז יצא אל האקרנים הסרט המדובר על הנשיא האמריקאי ששינה את ההיסטוריה על ידי ביטול העבדות ושיקום ארה"ב אחרי מלחמת האזרחים. הוא זכה לביקורות חיוביות ועל אף שהוא בעיקר מניפסט טקסטואלי הצליח מסחרית באופן מפתיע."לינקולן" הוא אולי הוא סוג של קאמבק לבמאי האמריקאי החשוב והמשפיע ביותר בהוליווד אבל זה בהחלט לא קאמבק לדניאל דיי לואיס, שחקן קולנוע מבריק שבוחר את התפקידים המוצעים לו בפינצטה ובמרבית המקרים מצליח ליצור דמות שהוא יעלם בתוכה לחלוטין. כמו הופעותיו הבלתי נשכחות בסרטים "כף רגלי השמאלית" ו"זה ייגמר בדם" שזיכו אותו באוסקר, תצוגת המשחק שלו ב"לינקולן" עתידה לספק לו את הפרס השלישי במספר בלי תחרות ממשית.
פרסומת
גם ב"לינקולן" אנחנו שוכחים שמדובר בשחקן ותיק ואיכותי עם היסטוריה ענפה ועשירה. לעומת תפקידים רבים שהוא בחר לגלם בעברו שהם פיסיים, אפילו קולניים, דיי לואיס מצייר את הנשיא לינקולן כאדם שקט וצנוע שהכוח שלו נובע מתוך רוגע המשולב בנחישות בלתי ניתנת לריסון. הוא כמעט ואיננו מרים את קולו. אין הפגנות משחק פיסיות מוגזמות ובוטות. זהו אולי תפקידו המינימליסטי ביותר אי פעם, ועדיין הנוכחות שלו ממלאת את המסך הגדול.מי שמצפה לסצנות קרב מרהיבות עין כפי ששפילברג ביים בעבר בהנאה רבה עתיד להתאכזב. זהו סרט על פוליטיקה ואיך הגברים הלבנים בוושינגטון נאבקו זה בזה כדי לשנות את פני המציאות. נאומים אידיאולוגים חוצבי לבבות עד טקטיקות מלוכלכות, ניסיונות סחיטה, איומים ועוד - הכל כשר מבחינת שני הצדדים הנאבקים כדי לקבוע את עתידם של העבדים, כאשר אלו צופים מהצד ואפילו לא מורשים להתקרב לבית הקונגרס שם מתקיימת ההצבעה על גורלם. בגלל ריבוי הדמויות ניתן להבחין בהמון שחקנים מוכרים יותר ופחות, כולם מעולים אבל הבולט מכולם הוא טומי לי ג'ונס המועמד גם הוא לאוסקר.
העלילה מתרחשת בשנת 1865, מה שאיפשר לצלם יאנוש קמינסקי ליצור בעזרת תאורה מרהיבה תחושה של התבוננות בציורים מתקופת הבארוק עד הניאו-קלסיציזם. פריימים מרהיבים כמו לינקולן שעומד ליד החלון כאשר המשרד חשוך, או הפריים סביב גופתו של לינקולן. הסרט הזה שייך לא פחות גם למחזאי טוני קושנר (מינכן, מלאכים באמריקה) שעומד מאחורי התסריט התיאטרלי השנון למדי שמספק הזדמנות למיטב השחקנים לנעוץ בו שיניים בהנאה: ביניהם - דיוויד סטארטיירן, האל הולברוק, ג'ון הוקס, ג'יימס ספיידר, טים בלייק נלסון, ג'רארד האריס, לי פק ועוד. דווקא החלק המשפחתי עם סאלי פילד כאשתו הנאמנה וג'וזף גורדון לוויט כבנו הבכור החיים תחת צלו הגדול והמעיק של הנשיא שגרתי למדי ולא נעשה בו משהו באמת מעניין.כאמור, "לינקולן" אינו בידור הוליוודי למרות ששפילברג האיש שהמציא את שוברי הקופות הגדולים עם "מלתעות" ו"האינדיאנה ג'ונס" ביים את הפרויקט הקולנועי הזה. אפשר לסכם שזה לא הסרט שהייתי הולך לראות בהקרנת חצות אבל בהחלט כן בשאר שעות היום, ונהנה מחוויה קולנועית הוליוודית בוגרת ומכובדת שפונה קודם כל אל הראש ורק אח"כ אל הלב. מומלץ, אבל דורש סבלנות בעיקר מכאלו ששפה גבוה וטקסטים שנונים פחות עושים להם את זה.
משעמם, אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי. סרט שכולו דיאלוגים משמימים על משפט שחרור, דבר ידוע ומפורסם וצפוי מראש. אין חדש תחת השמש והסרט עשוי בצורה לא מעניינת. לוותר.
סרט מעניין בגדול, אבל מי שלא בקיא בצורת הממשל של ארה"ב במאה ה-19 טיפה יעבד את עצמו במהלך הסרט.
מוכרחה להגיד שהיה לי טיפה ארוך ובשלב מסויים חיכית שיגמר.
"מכובד ומרשים"
שלח/י
ג'וזף גורדון לוויט
סאלי פילד
דניאל דיי לואיס
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות