היו הרבה מאוד הישגים קולנועים בשנת 2012 אבל אין ספק שהחזרה של קראקס לחיינו ואל מסכי הקולנוע הוא הדבר החשוב ביותר שקרה לעולם הקולנוע ולצופים שבאמת אוהבים לראות יצירות שהן מעבר לבידור אמריקאי אלא אומנות טהורה. "מנועים קדושים" הוא יצירת מופת, מסע סוריאליסטי לתוך מוחו הקודח של הבמאי שגם מגלם את עצמו בסצנת הפתיחה של הסרט: קראקס מתעורר באמצע הלילה, מוצא דלת מסתורית בקיר בחדר השינה המורכב מציורים של עצים בחורשה, האצבע שלו הופכת למפתח כאשר הפתח מוביל אותנו לאולם קולנוע ישן שבו יושבים צופים קפואי מבט.ליאו קראקס הוא אחד הבמאים הייחודים ויוצאי הדופן הפועלים כיום בעולם. מאז "פולה X" הניסיוני והסנסציוני משנת 1999 הוא לא ביים סרט קולנוע באורך. הקהל הישראלי בעיקר מכיר את קראקס מהלהיט שובר הקופות "הנאהבים מפריס" משנת 1991 בכיכובה של ז'ולייט בינוש הצעירה ודני לוואן הכוכב הכמעט קבוע שלו שכיכב גם בסרטים: "Boy Meets Girls", "זה אצלה בדם", ואפיזודה באסופה "טוקיו". קראקס, אם התכוון לכך או שלא, מספק לשחקן האהוב עליו את תפקידו התובעני ביותר עד כה. די ברור שאם יש שחקן שצריך לזכות השנה באוסקר הוא דני לוואן שכלל לא מועמד.
פרסומת
לוואן מגלם בסרט 11 דמויות שונות לחלוטין ונראה שהסרט הזה לא היה יכול להתקיים בלי הכשרון של השחקן הזה שלובש ופושט דמויות כאילו היה זיקית המחליפה צבעי הסוואה בקצב מסחרר. מר אוסקר נראה כמו איש עסקים שגרתי ומשעמם אבל מסתבר שהוא אדם מסתורי אשר עבודתו היא להחליף זהויות. במהלך יממה אחת הוא יגלם מנהל תעשייתי, פועל במפעל, מתנקש, מקבצת נדבות, מפלצת מהביבים, אב מודאג, קשיש גוסס ועוד. מהזריחה עד השקיעה אנחנו נצפה בעבודתו של אדם שהמקצוע שלו הוא להיות שחקן כאשר ההבדל המרכזי הוא שהדמויות שהוא מגלם לכאורה מציאותיות לחלוטין או שלא.חלק ניכר מהסרט מתרחש בתוך לימוזינה שבה מר אוסקר מחליף דמויות. הקהל צופה בתהליך האיפור, בחירת התלבושות, הפאות והתותבות השונות שהוא מרכיב על עצמו. כאשר הוא יוצא מתוך הרכב מדובר בדמות אחרת לחלוטין מזו שנכנסה לתוכו רגע לפני כן. הלימוזינה כמאחורי הקלעים והתאטרון זאת המציאות בה אנחנו חיים, כאשר הלימוזינה נודדת ברחבי העיר פריס ועוצרת בכל פעם בלוקיישן אחר ומתוך הלימוזינה צצה לה דמות חדשה ומפתיעה עם עלילה חדשה ולא שגרתית.
הליהוק של הסרט הוא גם חריג ויוצא דופן. לצד דני לוואן הכשרוני שמצליח להסעיר, לרגש, לזעזע ובעיקר להפתיע בנועזותו ובכשרונו ניתן למצוא את הכוכבנית האמריקאית אווה מנדז כדוגמנית שתקנית הנחטפת על ידי יצור מהביבים. הזמרת האוסטרלית קיילי מינוג בסצנה מלנכולית שבו היא מבצעת שיר מקורי ומרגש שניל האנון סולן ומייסד להקת "The Divine Comedy" כתב במיוחד לסרט. השחקן הצרפתי הותיק מישל פיקולי מגלם כנראה את אחד המנהלים של הסוכנות המוזרה והבלתי שגרתית שמעסיקה את מר אוסקר. אדית סקוב הותיקה, מגלמת את נהגת הלימוזינה שהיא גם הדמות האימהית המנסה לגונן ולעזור לדמות המסתורית המחליפה דמויות שהיא מסיעה ברחבי העיר.הסרט עורר בי שתי תגובות המתנגשות זאת בזאת בעוצמה. תחושה של מלנכוליה אדירה שטפה אותי במהלך הצפייה עד הסוף ההזוי והמדכדך. ניכור, בדידות, פחד, שנאה, אלימות שעורבבו בתוך מנה אחת. מצד שני מדובר ביצירת מופת מרגשת שגרמה לי אושר עילאי. היופי הויזואלי, הרעיונות התסריטאים, המשחק של דני לוואן, המוסיקה הסוחפת והדמות העדינה של קיילי מינוג והשיר הענוג היוצא מבין שפתיה. מצד אחד עצב מהול בתחושה של סוף האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה. מצד שני הסרט מספק חוויה קולנועית גאונית, מבריקה ונדירה בעוצמתה ומקוריותה.קראקס חוזר אל חיינו עם יצירת מופת קולנועית מרגשת וסוחפת, אולי מהחשובות ומהשפיעות שנוצרו בשנים האחרונות. די ברור שמדובר באחד ההישגים האמנותיים הגדולים של השנה החולפת ואם הוא לא היה יוצא באיחור בישראל אין ספק שהוא היה זוכה בתואר סרט השנה של 2012 באתר סרט. אין לי אפילו את המילים כדי לתאר את התחושות שהסרט עורר בי. קראקס הצליח ליצור יצירה חד פעמית, נדירה בעוצמתה ויופייה. דני לוואן בהופעה בלתי נשכחת שאפשר להגדירה כהתפרצות של כשרון בלתי נדלה שנשפך על המסך במסע שאסור להפסיד.